בתוך הבקבוק נמצאו שני מכתבים שנכתבו בעיפרון, מיום 15 באוגוסט 1916, על ידי הטוראים מאלקולם נוויל (27) ו-וויליאם הארלי (37). המכתבים נכתבו ימים ספורים לאחר שהספינה HMAT A70 Ballarat עזבה את אדלייד, אוסטרליה הדרומית, ב-12 באוגוסט 1916, בדרכה הארוכה לחזית המערבית באירופה, שם נועדו החיילים לחזק את גדוד הרגלים האוסטרלי ה-48.
נוויל כתב לאימו רוברטינה כי הוא "נהנה מאוד, האוכל טוב מאוד", ואילו הארלי איחל למוצא "שיהיה בריא כמו שאנו כעת", וציין כי הם נמצאים "אי שם במפרץ", בהתייחסו למפרץ אוסטרליה הגדול. נוויל אף ביקש מהמוצא למסור את מכתבו לאימו, בעוד שהארלי, שאמו כבר לא הייתה בין החיים, שמח אם המוצא ישמור את פתקיו.
גורלם של החיילים היה שונה: נוויל נהרג שנה לאחר מכן. הארלי נפצע פעמיים, שרד את המלחמה ונפטר באדלייד ב-1934 מסרטן, שלטענת משפחתו נגרם משאיפת גזים גרמניים. דב בראון שמצאה את הבקבוק סבורה שהוא לא נדד רחוק, אלא היה קבור בדיונות החול למעלה ממאה שנה. שחיקה נרחבת של הדיונות בחודשים האחרונים, כתוצאה מנחשולי ענק, שחררה אותו. הנייר היה רטוב אך הכתב נשאר קריא.
התגלית עוררה התרגשות רבה בקרב צאצאי החיילים. אן טרנר, נכדתו של הארלי, אמרה כי משפחתה "המומה לחלוטין" ומרגישה "כמו נס שסבא פנה אלינו מקברו". הרבי נוויל, אחיין רב של נוויל, תיאר את הגילוי כ"בלתי ייאמן" וציין כי הוא איחד את משפחתו.
התרעות פיקוד העורף