על פי דיווח בטלגרף הבריטי הגילוי אירע באוגוסט האחרון, אחר צהריים חם, כאשר לנקיט צפה בסרט תיעודי בטלוויזיה בשם "מי היה הימלר?". סקרנותו גברה, והוא החל לחפש מידע נוסף באינטרנט. לתדהמתו, נתקל בתצלום של פילגשו של הימלר וזיהה מיד את פניה של סבתו, הדוויג פוטהאסט, אותה הכיר בכינוי "מוטי". "הרגשתי כאילו הבטן שלי התרוקנה," סיפר לנקיט. "הייתי כמו סיר לחץ שרתח וגאה. שאלתי את אשתי, 'האם אני באמת הנכד של הבחור הזה?', והיא הסתכלה על מה שראיתי וענתה בחיוב".
פוטהאסט, שעבדה כמזכירתו הפרטית של הימלר במהלך מלחמת העולם השנייה, ילדה לו שני ילדים: אמו של לנקיט, ואחיה הלגה (שנולד ב-1942). היא התחתנה עם הנס שטק ב-1955, מי שלנקיט האמין שהיה סבו האמיתי. הרומן בין הימלר לפוטהאסט, שהחל ב-1938, לא היה סוד גמור, ואף יש לה ערך ויקיפדיה משלה.
הימלר, שהיה כבר נשוי ואב לילדים, רכש עבורה בית ושלח לה למעלה מ-200 מכתבים, בהם כינה אותה "ארנבונת" והיא כינתה אותו "המלך היינריך". באחד המכתבים כתב: "אני נוסע לאושוויץ. נשיקות, הייני שלך". ד"ר קרל גבהרדט, שערך ניסויים כירורגיים בנשות מחנה הריכוז רוונסבריק, היה הרופא שנכח בלידתה של אמו של לנקיט.
לנקיט מתאר את הגילוי כ"מכה איומה" שגרמה לו לאבד את תחושת החיים, ואף לשאול האם יש לו זכות להמשיך לחיות. "כל חיי היו שקר – 47 שנים מתוכם לא היו אמיתיות", הוא אומר, ומודה כי הוא נמצא באבל, מלווה בכעס, עצב, דיכאון ופחד. הוריו (אמו נפטרה ב-2019) מעולם לא סיפרו לו על ייחוסו. גם דודו הלגה ואחיו האחרים מסרבים לדון בנושא, מה שמעמיק את תחושת הבדידות סביב הגילוי. לעומת זאת, לנקיט ואשתו המקסיקנית סיפרו את כל האמת לשלושת ילדיהם.
מעורבותה הפעילה של פוטהאסט במשטר הנאצי מעולם לא הוכחה באופן חד-משמעי, והיא סירבה לדון ביחסיה עם הימלר בראיונות מאוחרים. עם זאת, לנקיט משוכנע בידיעתה את המתרחש. "ברור שהיא ידעה," הוא אומר. "די היה לדעת מה קורה עם תאי הגזים ולא לדבר." הימלר עצמו לא עמד למשפט על מעשיו, ומת מהרעלת ציאניד עצמית ב-1945. לנקיט מציין כי הוריו, על אף שהסתירו את האמת, עודדו אותו לצפות ב"רשימת שינדלר" ואביו היה "מעריץ גדול של ישראל," מה שמקשה עליו ליישב את תדמיתם עם הידוע לו כעת.
כיום, לנקיט מקדיש את חייו לעידוד משפחות גרמניות לדבר בפתיחות על עברן הנאצי. הוא מאמין שגרמניה נמצאת בצומת דרכים, וכי קיים פער בין יכולתה של האומה להתמודד עם עברה לבין יכולתן של משפחות בודדות לעשות כן. הוא רואה קשר ישיר בין הכישלון להתמודד עם העבר לבין עליית הימין הקיצוני, כמו מפלגת AfD, וחושש מהעתיד.
למרות הקשיים העצומים, לנקיט, המשמש גם ככומר בספרד, מצא נחמה באמונתו הנוצרית. הוא כותב ספר בניסיון לעבד את הגילוי. כשנשאל אם הוא יכול לסלוח לסביו, השיב: "אני חייב לסלוח. לא בגלל שאני כומר, אלא בגלל שאני בן אדם. אני לא יכול לקלל את שושלת הדם שלי. זה לא אומר שלא מגיע לאנשים האלה סליחה. זה כואב ביותר. אבל אם אתה רוצה להיות חופשי, אתה חייב להיות מסוגל לעשות את זה." הוא מבקש סליחה בשם משפחתו ומקווה שאחרים לא יישאו באשמה אישית, אלא ישברו את מעגל השתיקה.
התרעות פיקוד העורף