ממשלת 7 באוקטובר בבליץ. מושב החורף נפתח בכאוס קשה במיוחד, בפגיעה ברגשות משפחות החללים שטרם הוחזרו מעזה, ובמלחמת חקיקה מטורללת וירי על אוטומט לכל הכיוונים.
אם מתוך כל הכאוס הזה לוקחים צעד לאחור כדי להבין את המסגור הכללי, הרי שהממשלה מנסה לדלג על 7 באוקטובר ולעשות כמיטב יכולתה כדי להחזיר את התודעה הציבורית למקום שבו היא הייתה בשיא ימי הפילוג שלפני הטבח. חוקי המהפכה שתוכננו אז והכניסו את המדינה לסחרור - חזרו אלינו על סטרואידים.
ההצעה היא הרבה יותר מרחיקת לכת מכל הצעה טובה ומוצדקת בעבר לפיצול הייעוץ המשפטי לממשלה לשניים, כדי למנוע ניגודי עניינים. משמעותה פירוק מוסד הייעוץ המשפטי שמוודא שהממשלה מתנהלת בהתאם לחוק. בקטנה.
למה חברי הממשלה עושים את זה? שתי סיבות. האחת, כי מבחינת הבייס הפוליטי של מפלגות הקואליציה, הם חשים שהם יכולים, ש"יחליקו" להם, ושהם יצליחו להאשים מישהו אחר בכאוטיות שבה הם מתעקשים לנהל את המדינה. הסיבה השנייה היא שהם בונים על הפבלוביות של כל מי שנגדם. זאת השיטה.
מדוע הקבינט עדיין בתפקידו?
עקרונית, לכל אחת מהיוזמות המקוממות האלה אפשר למצוא הרבה התנגדויות טובות. אבל זה בדיוק העניין - מלכתחילה הבליץ נועד ליצור רעש ולפזר את האנרגיה של השיח על המון ויכוחים קטנים. הממשלה שואפת להכניס את מתנגדיה לדפנסיביות היסטרית, שבמסגרתה צריך להגיב לכל יוזמה, מה שמחליש את יכולת האופוזיציה לגבש איזשהו סדר יום ברור משלה.
לכן, התגובתיות הפבלובית לבליץ החקיקה אולי מובנת, אבל גם הרסנית. היא משחקת לידי השיטה של הקואליציה, כי היא ממקמת את המריבות באווירת "לפני המלחמה". כדי להיות ממוקדת, האופוזיציה צריכה להיזהר שלא להיגרר לשיח הישן שבמסגרתו היא אולי צודקת, אבל פשוט מפסידה.
בבסיס הרעש הנוכחי קיימת אמת אחת שפשוט נקברת תחת כל הבלגן: ב-7 באוקטובר כיהנה ממשלה שצריכה ללכת הביתה, בדיוק כפי שראשי הצבא והשב"כ הלכו הביתה. הרגע הזה אמור להגיע עכשיו. זה לא קשור לימין או לשמאל, למה שיגידו הבוחרים בקלפי או למה שהם אמרו לפני שלוש שנים.
זה גם לא קשור לפוזיציה פוליטית, אלא רק לערך הבסיסי שעל פיו מי שאמון על ביטחון המדינה צריך לשלם מחיר כשהביטחון מופר בצורה כל כך חסרת תקדים.
ב-7 באוקטובר כיהן קבינט מדיני-בטחוני שמעולם לא קיבל אחריות על הטבח. ישבו בו בדיוק אותם אנשים שיושבים בו עכשיו, להוציא את יואב גלנט. מה עם השאר? השיח הפבלובי של "כן ביבי, לא ביבי" כבר אינו רלוונטי למה שקרה כאן.
רק חוק הגיוס
חייבים להודות שגם אם המחאות נגד ראש הממשלה ובני משפחתו הן הכי מוצדקות בעולם, הטנגו התגובתי צריך להיגמר. יש לדבר על ערכים ועל הרגע שבו הדרג המדיני כולו חייב לקחת אחריות. לכן צריך לנטוש את שיח השנאה הפרסונלי סביב נתניהו, לא משום שהוא לא מוצדק - אלא כי זה פשוט לא חכם. זהו ויכוח בלתי פתיר שמוצה מזמן.
למעשה, כל החוקים שהממשלה העלתה בתחילת מושב החורף לא לגיטימיים, כי הם מגזריים, מפלגתיים, אישיים, ומתעלמים מ-7 באוקטובר. למה אחוז החסימה, סמכות פוליטית לבטל משפטים או פיצול תפקיד היועמ"שית הם חוקים דחופים שממשלת 7 באוקטובר בכלל אמורה להעלות עכשיו?
החוק הרלוונטי היחיד הוא חוק הגיוס, וגם הוא מקומבן למוות בתוך הבליץ של השבוע האחרון. יותר משנתיים שהממשלה גררה את גיוס החרדים, אף שידעה שלצה"ל חסרים 12 אלף לוחמים.
האופוזיציה וארגוני המחאה צריכים להבין שמדינת ישראל היא ימנית היום מאי פעם. לכן השיח על שמאל וימין כבר אינו ממש רלוונטי. צריך לדבר על הסוגיות, כי גם אם יש צדק בדיבור על הפרסונות, זה פשוט לא חכם.
הרי הדרג הביטחוני נשא באשמה ושילם את המחיר על המחדל, והדרג המדיני רוצה פשוט לדלג על חלקו. לא מדובר רק בראש הממשלה, אלא בממשלה שלמה שמנסה למתג את מלחמת 7 באוקטובר כ"תקומה", לבטל משפטים, להמשיך להחרים את נשיא העליון כדי שלא תקום ועדת חקירה, ולעבוד בסדר יום של פריימריז.
הממשלה מעדיפה שהוויכוח לגבי נתניהו יימשך ואיתו התלונות על רדיפה, המריבה עם הרשות השופטת, וכל מה שמסיט את תשומת הלב מהאחריות למחדל. לכן הפבלוביות חייבת להסתיים ולהתחלף בהתייחסות עניינית - העובדה שהממשלה צריכה ללכת לא קשורה ל"ביבי".
היא קשורה לאחריות לביטחון המדינה. אין טעם לחזור לוויכוח של לפני 7 באוקטובר, ואיתו לפלונטר הפוליטי הבלתי נגמר. הוא לא עבד בעבר, ואין סיבה שהוא יעבוד הפעם. צריך לעשות משהו חדש
התרעות פיקוד העורף