לפי הנתונים, כמעט מחצית מהאמריקאים, 49 אחוזים, מאמינים כי התקופות הטובות ביותר של המדינה כבר מאחוריהם, נתון הגבוה מ-41 האחוזים הסבורים כי הן עוד לפניהם. תחושת פסימיות זו ניכרת במיוחד בקרב מצביעי המפלגה הדמוקרטית; אנשים שהצביעו להאריס בשנה שעברה נוטים פי שניים יותר ממצביעי טראמפ לומר שהימים הטובים ביותר של ארצות הברית כבר מאחוריה.
לעומת 55 אחוזים ממצביעי טראמפ המאמינים כי הטוב עוד יבוא. הפערים מתבטאים גם בתפיסת הדמוקרטיה: 51 אחוזים ממצביעי האריס סבורים שארה"ב אינה דמוקרטיה מתפקדת, בעוד ש-52 אחוזים ממצביעי טראמפ רואים בה מודל. בנוסף, 70 אחוזים ממצביעי האריס חושבים שאיכות החיים בארה"ב גרועה יותר מאשר לפני חמש שנים, לעומת 42 אחוזים ממצביעי טראמפ הסבורים שהיא השתפרה.
מעבר לכך, האמונה ב"חלום האמריקאי",הרעיון של שיפור חיים באמצעות עבודה קשה, נמצאת בירידה. 46 אחוזים מהאמריקאים סבורים כי החלום האמריקאי כבר אינו קיים, כאשר צעירים (55 אחוזים מבני 18-24) נוטים להסכים עם קביעה זו יותר ממבוגרים (36 אחוזים מבני 65 ומעלה). הפסימיות האישית משקפת ירידה בניידות החברתית וקשיים כלכליים כמו חובות סטודנטים והיעדר יכולת לרכוש דיור.
על רקע זה, הקיטוב הפוליטי נתפס כגרוע יותר. 59 אחוזים מהאמריקאים סבורים כי הקיטוב הפוליטי החמיר בחמש השנים האחרונות, ו-41 אחוזים מדווחים שאין להם חבר קרוב המצביע למפלגה שונה משלהם. תחושת המצוקה הכללית הובילה לכך ש-52 אחוזים מהאמריקאים מאמינים כי "שינוי רדיקלי" נחוץ כדי לשפר את החיים במדינה, ו-35 אחוזים אף סבורים כי ארה"ב זקוקה ל"מהפכה". למרות הפסימיות הרווחת, כמעט שני שלישים מהאמריקאים, 64 אחוזים, עדיין גאים להיות אמריקאים, מה שמעיד על תקווה עמוקה לשינוי חיובי.
התרעות פיקוד העורף