"להתייחס לזה כאל 'סתם דיבור' זה להתעלם מהאופן שבו כל רצח עם החל: במילים", אמרה ראניה. היא ציינה כי דיבור מפשיט אנושיות שימש כהקדמה לפרקים אפלים בהיסטוריה, כמו כינוי היהודים "שרצים" בשנות ה-30 במינכן, תיאור בני הטוטסי כ"מקקים" ברואנדה, והשוואת הרוהינגה ל"כלבים משוטטים" במיאנמר.
בישראל, דבריו של גלנט פורשו באופן נרחב כמתייחסים לחמאס ולקבוצות הטרור, לאור האכזריות שהופגנה בדרום הארץ, ובהתאם לעמדה הישראלית החוזרת ונשנית כי היא נלחמת במחבלים ולא באוכלוסיית עזה כולה.