באותם ימים של אוקטובר, חשש כבד שרר בתל אביב מפני מתקפה מתואמת נרחבת גם מצפון, מצד ארגון הטרור "חיזבאללה" שינצל את רגע הפגיעות הישראלית. כפי שתיאר העיתונאי האמריקאי פרנק פור, "כל המדינה הייתה נתונה בפחד, שהצד השני ינצל את הרגע הפגיע כדי לבצע מעין 'פתרון סופי', מתקפה אפוקליפטית על ישראל".
על פי דיווחים ב-ZDF פרונטל, המוסד הפעיל את "מבצע אפולו" במטרה לנטרל את דרג הפיקוד של חיזבאללה ולשתק את יכולת הפעולה של המיליציה. סוכני המוסד חדרו במשך חודשים ושנים לשרשרות האספקה של חיזבאללה באמצעות חברות קש, ומכרו לארגון מכשירי קשר וזימוניות שהוטמן בהם חומר נפץ. עודד עילם, ראש חטיבת הפח"ע לשעבר במוסד, הדגיש כי המכשירים יועדו "רק לאותם אנשים בחיזבאללה שהיו באמת אחראים. זה דורש הרבה מאמץ, וגם הרבה מזל".
לדברי קצין מבצעים לשעבר במוסד, המטרה לא הייתה בהכרח להרוג, אלא ליצור "הוכחות חיות", אנשים קטועי איברים ועיוורים שיסתובבו בלבנון ויאמרו "אל תתעסקו איתנו". ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שהיה אחראי לאישור כל מבצעי המוסד בתקופתו, תיאר את "מבצע אפולו" כ"אמצעי יעיל מאוד, שהיה לו הפוטנציאל לשנות הכול".
פרופסור סטפן טלמון, מומחה למשפט בינלאומי מאוניברסיטאות בון ואוקספורד, ניתח את המבצע וציין כי ייתכן שהמכשירים אינם נופלים תחת ההגדרה המשפטית של "מלכודות נפץ", כיוון שהפיצוץ נגרם על ידי דחף אלקטרוני ולא על ידי פעולה מכוונת של הנפגע. הוא הוסיף כי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, המאפשר תקיפות צבאיות גם אם הן כרוכות בפגיעה אגבית באזרחים, הוא "במידה מסוימת, חוק אכזרי".
התרעות פיקוד העורף