"ההסכם מ-2015 שנועד להגביל את העשרת הגרעין של איראן פג בחודש שעבר, הסנקציות הקשות חודשו, והמשא ומתן על תוכנית הגרעין נראה מת, לפחות לעת עתה. כתוצאה מכך נוצר קיפאון מסוכו ללא משא ומתן, ללא פיקוח וללא ודאות לגבי מצבור האורניום המועשר של איראן", כך מפרש סטיבן ארלנגר, הפרשן הדיפלומטי של העיתון, את המצב הנוכחי.
גורמים ישראליים מאמינים כי המצבור, המספיק לייצור 11 פצצות גרעין, הוברח למקום מבטחים, בעוד איראן טוענת כי הוא קבור תחת הריסות. במקביל, נראה שאיראן ממשיכה לעבוד על אתר העשרה חדש המכונה "הר פיקאקס", ומסרבת לאפשר לפקחים בינלאומיים גישה אליו או לאתרים חשודים אחרים. מצב זה, לדעת רבים במפרץ, הופך מתקפה ישראלית נוספת לבלתי נמנעת, בהתחשב בתפיסתה ארוכת השנים של ישראל כי תוכנית הגרעין האיראנית מהווה איום קיומי.
עלי ואז, מנהל פרויקט איראן בקבוצת המשברים הבינלאומית, סיפר לניו יורק טיימס כי גורמים איראנים סיפרו לו שמפעלי הטילים עובדים 24 שעות ביממה, וכי במלחמה הבאה הם מקווים "לירות 2,000 טילים בבת אחת כדי להכריע את ההגנות הישראליות, ולא 500 במשך 12 יום" כפי שעשו ביוני. "ישראל מרגישה שהמלאכה לא הושלמה... לכן איראן מכפילה את ההיערכות לסבב הבא", הוסיף. רפאל גרוסי, מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, העריך כי רוב מצבור האורניום המועשר של איראן שרד את המלחמה, וכי ברשותה כ-400 ק"ג של אורניום מועשר לרמה של 60%, הקרובה לרמה צבאית.
בזירה הדיפלומטית, איראן מבודדת יותר משהייתה מזה עשורים. מעצמות ערביות אזוריות כמו סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הערביות חיזקו את השפעתן בוושינגטון, בין היתר בזכות נכונותן לשתף פעולה עם ארה"ב במציאת הסדר קבע למלחמה בעזה. במקביל, מדינות אלו פועלות לשמר את יחסיהן עם איראן כדי למנוע מלחמה אזורית נוספת. "איראן חלשה יותר מבכל נקודה מאז הפלישה האמריקאית לעיראק, אך לא חלשה עד כדי להיות לא רלוונטית", אמרה סוזן מלוני, מנהלת תוכנית מדיניות החוץ במכון ברוקינגס.
התרעות פיקוד העורף