שמירה על השלום שהושג בעמל רב עומדת בראש סדר העדיפויות של העיראקים, אך מתחת לפני השטח רוחשת השאלה כיצד, אם בכלל, ניתן לרסן את השפעתה של השכנה איראן. יותר מ-7,700 מועמדים מ-114 רשימות מתחרים על 329 מושבים בפרלמנט.
האתגר המרכזי הוא כוחן הגובר של מיליציות שיעיות חזקות המקושרות לאיראן. קבוצות אלו, שהוקמו ב-2014 כחלק מ"כוחות הגיוס העממי" כדי להילחם בדאעש, צברו מאז השפעה פוליטית וכלכלית אדירה. כיום, לזרועותיהן הפוליטיות יש שליטה על משרדי ממשלה וגישה לחוזים ממלכתיים משתלמים, וכמעט כל מיליציה כזו מריצה רשימה בבחירות. מנהיגיהן מתעקשים כי הם זכאים לשמור על נשקם כל עוד כוחות אמריקאיים נותרים בעיראק.
בעוד שהשפעתה האזורית של איראן נחלשה בעקבות המלחמה בעזה, הפלת משטר אסד בסוריה והתפרקות "ציר ההתנגדות" במקומות אחרים, בעיראק היא נותרה חזקה. אל-סודאני מציג את עצמו כמי שיכול לאזן בין האינטרסים האמריקאיים והאיראניים, וטוען כי שילוב המיליציות בפוליטיקה הוא "פתרון טוב" שיוביל אותן להניח את נשקן. אולם המיליציות עצמן דוחות זאת. ג'עפר אל-חוסייני, דובר "גדודי חיזבאללה", המיליציה החזקה והקרובה ביותר לאיראן, הכריז בעצרת בחירות כי "נשקנו יישאר בידינו".
התרעות פיקוד העורף