האתר פוליטיקו מדווח כי עד שנת 2029, גרמניה צפויה להוציא 153 מיליארד אירו בשנה על ביטחון, סכום המהווה כ-3.5% מהתמ"ג שלה, ההתרחבות הצבאית השאפתנית ביותר מאז איחוד המדינה. לשם השוואה, צרפת מתכננת להגיע לכ-80 מיליארד אירו עד 2030, בזמן שהיא מתמודדת עם חוב העולה על 110% מהתמ"ג. גרמניה, עם צבא אירופי הגדול ביותר המצויד בטנקים, טילים ומטוסים מתקדמים, רחוקה מאוד מתדמית הבונדסוור הכושל של העבר. פקיד אחד באיחוד האירופי כינה את השינוי בפוטנציאל הצבאי הגרמני "טלורי", כלומר, מרעיד אדמה.
גישת "גרמניה תחילה" כבר מתחילה להתגבש, במיוחד בתחום הרכש הביטחוני. מסמכי רכש פנימיים שהגיעו לידי פוליטיקו מראים כי ברלין נערכת להעביר בבונדסטאג עסקאות ביטחוניות בהיקף של 83 מיליארד אירו עד סוף 2026. באופן בולט, פחות מ-10% מהחוזים החדשים מיועדים לספקים אמריקאים, כאשר כמעט כל היתר יישאר באירופה, וחלק ניכר ממנו בתעשייה הביטחונית של גרמניה עצמה. ברלין מתכננת להשתמש באופן שיטתי בסעיף 346 באמנת האיחוד האירופי, המאפשר למדינות לעקוף את כללי התחרות של האיחוד ולהעדיף חוזים מקומיים.
בוורשה, לעומת זאת, רואים בהתחמשות הגרמנית מהלך הכרחי שזמנו הגיע. פולין עצמה שואפת להוציא 4.7% מהתמ"ג על ביטחון השנה. עם זאת, העבר העקוב מדם מטיל צל ארוך. "מבחינה היסטורית, מצב שבו גרמניה משלבת את כוחה הכלכלי עם עוצמה צבאית תמיד עורר פחדים", אמר סגן שר ההגנה הפולני, פאוול זלבסקי, אך הוסיף כי "המדינות העיקריות שיגנו על האגף המזרחי יהיו פולין וגרמניה". לצד זאת, בוורשה זוכרים את מדיניותה הפרו-רוסית של הקנצלרית לשעבר אנגלה מרקל, וחוששים מעליית מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), הידועה בעמדותיה הפרו-פוטיניות. בסופו של דבר, מרכז הכובד של אירופה נע מזרחה, והשאלה הגדולה עבור בריסל היא האם האיחוד יצליח לתעל את המומנטום למבנים משותפים, או שהדבר יוביל לפיצול ביטחוני עמוק יותר.
התרעות פיקוד העורף