דוגמאות אלו מהוות תזכורת לכך שהמירוץ האירופי להתחמשות אינו מוגבל לרכש נשק או בניית צבאות גדולים. יש לאפשר גם שינוע מהיר של חיילים, ציוד ותחמושת מהמערב, שם מבוססים עיקר כוחות נאט"ו, אל האגף המזרחי של הברית. כיום, יידרשו כ-45 ימים להעביר צבא מהנמלים האסטרטגיים במערב למדינות הגובלות ברוסיה או באוקראינה, כך העריכו גורמים באיחוד האירופי.
האתגר הראשון, לדברי גורמים צבאיים, יהיה הכרה פוליטית במשבר מתקרב. לאחר מכן, מנהיגי אירופה יצטרכו להסכים עם נשיא ארה"ב על אופי האיום ותגובת נאט"ו המתאימה. למרות חששות באירופה לגבי עמדתו המשתנה של דונלד טראמפ כלפי רוסיה, וושינגטון הצהירה כי היא נותרה מחויבת לברית. לאחר קבלת אישור, תנועת הכוחות מזרחה תחל.
דיפלומטים בנאט"ו אישרו כי הערכות אנליסטים על שינוע של כ-200 אלף חיילים, 1,500 טנקים ולמעלה מ-2,500 כלי שריון אחרים מארה"ב, קנדה ובריטניה ברחבי יבשת אירופה הן נכונות באופן כללי. עם זאת, קיימים מכשולים תשתיתיים רבים, כמו רוחב מסילות רכבת שונה בחצי האי האיברי ובמדינות הבלטיות, וכן מצבם הרעוע של כבישים וגשרים, במיוחד בגרמניה.
במקביל, נעשים מאמצים ליצור "שנגן צבאי" כדי לייעל את התקנות הבירוקרטיות המסורבלות, שכן כל עוד לא הוכרזה מלחמה באופן רשמי, שיירות צבאיות כפופות לכללי מכס וחוקי עבודה מקומיים.
המלחמה הגדולה ביותר מאז 1945 אילצה את קייב להתקדם טכנולוגית בקצב כה מהיר, עד שהיא עוקפת את בנות בריתה, והמערב עובר מעמדת ספק לעמדת רוכש של טכנולוגיה. הדוגמה הבולטת ביותר היא המערכה הימית. באמצעות כלי שיט בלתי מאוישים מסוג "מגורה 5", כטב"מי קמיקזה מהירים שעלות ייצורם פחות מ-300 אלף דולר, הצליחה אוקראינה להטביע לפחות 14 ספינות מלחמה רוסיות, כשליש מצי הים השחור.
הצלחה זו אילצה את מוסקבה להעביר את שארית הצי שלה לנמלים בטוחים יותר ופתחה נתיבי סחר חיוניים לכלכלת אוקראינה. חברות מערביות, כמו BAE Systems הבריטית, כבר שמו לב להצלחה המדהימה ומפתחות כלי שיט אוטונומיים משלהן.
התרעות פיקוד העורף