בתגובה, אינפנטינו וטראמפ הכריזו על "FIFA Pass" חדש, שאמור לקצר את זמני ההמתנה לוויזה לשישה עד שמונה שבועות למחזיקי כרטיסים, אך הזהירו כי "כרטיס אינו ויזה ואינו מבטיח כניסה לארה"ב".
גורמים בערים המארחות הביעו תסכול מכך שפיפ"א אינה מגבה אותן פומבית מול הממשל הפדרלי, למרות שהחוזים נחתמו ישירות מולן. היחסים המתוחים של ארה"ב עם שותפותיה לאירוח, קנדה ומקסיקו, על רקע מלחמות סחר ומכסים, מוסיפים למורכבות. התבטאויותיו הפומביות של אינפנטינו, בהן שיבח את טראמפ, עוררו ביקורת, ומיגל מדורו, לשעבר יו"ר ועדת הממשל של פיפ"א, תיאר אותן כהפרה של כללי הנייטרליות הפוליטית של הארגון.
נטל כלכלי כבד על האוהדים מהווה בעיה מרכזית נוספת. פיפ"א אימצה מודל "תמחור דינמי", שבו מחירי הכרטיסים משתנים לפי הביקוש. לאחר סבב מכירות ראשון, הארגון העלה את המחירים למשחקים מסוימים, כאשר כרטיס מקטגוריה 1 לגמר נסק למעל 7,000 דולר.
בנוסף, פיפ"א מפעילה פלטפורמת מכירה חוזרת משלה, הגובה עמלה של 15% הן מהמוכר והן מהקונה, וללא תקרת מחיר בארה"ב ובקנדה. כתוצאה מכך, כרטיסים מוצעים למכירה במחירים הגבוהים פי עשרה מערכם המקורי.