ההערכה היא שההאשמות הישראליות, לצד חשיפת "יחידה 121" שיוחסה לשורת חיסולים, הן חלק מתהליך ארוך של "הכנת הקרקע". בלבנון מזכירים כי הנרטיבים המתחרים סביב הפיצוץ - רשלנות, תקלה, חבלה או פיגוע - פילגו את המדינה מאז 2020. ישראל, לפי ניתוחים אלה, מבקשת להפעיל לחץ על חיזבאללה דווקא בנקודת חולשה פנימית.
לכך מצטרף הממד האמריקאי. המשלחת הדיפלומטית שבה והדגישה כי פירוז דרום לבנון הוא תנאי בסיסי לכל התקדמות מדינית. בוושינגטון מביעים אכזבה מחוסר נכונות של ההנהגה הלבנונית "להתעמת" עם חיזבאללה, מה שמוביל לשילוב של לחצים מדיניים ואזהרות עקיפות מפני פעולה ישראלית. כפי שמעריכים חלק מהפרשנים בביירות, לא מדובר בכך שארה"ב "דוחפת" את ישראל למלחמה - אלא בכך שהיא אינה פועלת למנוע אותה, ובמקביל מנסחת מחדש את השיח הבינלאומי כך שישראל תקבל מרחב פעולה רחב יותר אם תבחר להרחיב את הלחימה.
המשמעות, לפי הקריאות העולות בלבנון, היא שהעימות הנוכחי איננו רק עימות צבאי. מדובר גם ב"מלחמת נרטיבים": קרב על הסיפור הלאומי, על האמת ההיסטורית, על ההאשמה ועל האחריות. עבור ישראל, פתיחת פצע הנמל יכולה לשמש כלי לבידוד חיזבאללה בזירה הפנימית; עבור לבנון, זו סכנה להרחבת השסעים הפנימיים.
התרעות פיקוד העורף