ממשל טראמפ הבהיר כי תם העידן שבו המזרח התיכון עמד בראש סדר העדיפויות של מדיניות החוץ האמריקאית. השינוי הדרמטי נשען על ההנחה כי ארה"ב השיגה עצמאות אנרגטית ואינה תלויה עוד בנפט מהמפרץ, וכי הדינמיקה האזורית השתנתה ללא היכר.
האסטרטגיה החדשה דוגלת בגישה פרגמטית החותרת למגעים מדיניים וכלכליים, תוך דחייה מוחלטת של ניסיונות ל"בניית אומות" או הטפה לערכים דמוקרטיים ליברליים, גישה שאפיינה ממשלים קודמים ונחלה כישלון.
בזירה האירופית, הטון ביקורתי במיוחד: הממשל דורש מבעלות הברית בנאט"ו להגדיל את ההוצאה הביטחונית ל-5% מהתוצר, ומתריע מפני שחיקת הזהות המערבית של היבשת והתלות הגוברת בסין וברוסיה.
ביחס לסין, המוגדרת כיריב כלכלי ואסטרטגי, ארה"ב נוקטת גישה של "שלום מתוך עוצמה", הכוללת ניתוק כלכלי הדרגתי, מניעת גניבת קניין רוחני והרתעה צבאית באוקיינוס השקט, תוך התמקדות בניצחון במערכה הכלכלית והטכנולוגית ארוכת הטווח. בנוסף, מוכרז "תיקון טראמפ" לדוקטרינת מונרו, המבהיר כי ארה"ב לא תסבול מעורבות זרה עוינת בחצי הכדור המערבי.
התרעות פיקוד העורף