הנוכלים, שהתחזו לשוטרים, שכנעו את הזמרת למכור את הנכס שעומד ברשותה, דירת חמישה חדרים, במרכז מוסקבה, תמורת 112 מיליון רובל. את הסכום שנכנס לידי הזמרת מהמכירה של הנכס הנוכלים ביקשו להעביר לחשבונות בנק סודיים, שם הכספים היו אמורים להרגיש "בטוחים יותר" לדידם של השודדים. הנזק מההונאה הזו הוערך בכ-300 מיליון רובל.
כתוצאה מהחקירה, חוזה מכירת המקרקעין נמצא כלא תקף, והדירה הוחזרה לדולינה והדבר השאיר את פולינה לורייה ללא כסף וללא דירה. דולינה חזרה לדירה לאחר פסיקת בית המשפט ולורייה נזרקה לרחוב בלי לקבל בחזרה את הכסף ששילמה לנוכלים.
מצד אחד, המקרה של הזמרת דולינה חושף כיצד פושעים יודעים לנצל את האמון ואת הפחדים של סלבריטאים. דולינה שמרה בסוד את ההונאה מקרובי משפחה ומחברים, מה שמעיד על טראומה פסיכולוגית שהיא חוותה בעצמה. מצד שני, ההשלכות עבור דולינה היו לא רק במישור הכלכלי. מסע השנאה לצד המופעים הקיצוניים של תרבות הביטול המכוונים נגד הזמרת הפתיעו רבים בתוך רוסיה ומחוצה לה.
דולינה, ככל הנראה, עשתה כמה טלפונים לקרמלין על מנת לפתור את הבעיה, ובית המשפט ברוסיה קיבל הוראה להגן על הזמרת האהודה על פוטין ולא על הנפגעת המרכזית של האירוע, פולינה לורייה, ממשרדים הגבוהים. השנאה כלפי המשטר, שלא יכולה לצאת החוצה בדרכים המקובלות במדינות דמוקרטיות כגון מחאה וביקורת כלפי המשטר, מצאה את עצמה מכוונת נגד הזמרת היהודיה.
כל אותם דברי ביקורת כלפי המשטר שלא יכולים להיות מושמעים ברוסיה בת ימינו הופנו כלפי הזמרת. כל מה שהוחזק עמוק בפנים והיה אמור להיאמר לפוטין, נאמר לדולינה ברשתות ובפומבי. הציבור הרוסי, שאין לו בעיה עם הפצצת בתי חולים לילדים חולי סרטן בקייב שאוקראינה פתאום נזכר במוסר. אלפי מכתבים זרמו לדולינה עם טענה שזהו מעשה לא מוסרי להשאיר את פולינה לורייה ללא כסף וללא דירה.
אנשי הפרופגנדה הרוסית יצאו כנגד הזמרת בטענה שהיא לא שייכת לעם הרוסי שהוא עם סגולה שנושא ערכים גבוהים. השנאה כלפי קרמלין נותבה כלפי הזמרת והציבור הזועם דאג להזכיר לה ברשתות החברתיות את שורשיה היהודיים אותם היא נהגה להסתיר במהלך הקריירה.
הציבור, בלוגרים ופוליטיקאים החלו לבקר בחריפות את דולינה ודרשו ממנה להחזיר את הדירה לקונים וזה נמשך למעשה עד אתמול כשהזמרת הודיע שהיא עומדת להחזיר ללורייה את הכסף למרות שהוא לא נמצא ברשותה. בתוך השערורייה, חלק ניכר מהמעריצים של דולינה החלו להחזיר את הכרטיסים להופעות שלה לקופות, וכמה הופעות שלה בוטלו. בשבוע שעבר, הפרלמנט הרוסי הזמין את הזמרת דולינה לחוות את דעתה בנושא הנדל"ן.
קהל רב החזיר כרטיסים להופעותיה של דולינה בוולדיווסטוק ובחברובסק, בשעה שבמסעדה בשם "קפה פושקין" במוסקבה הסירו פוסטים המפרסמים את ההופעת של הכוכבת. סניפי רשת "ברגר קינג" במוסקבה הרחיקו לכת והודיעו כי הם אינם עוד מבצעים משלוחים לביתה של הזמרת, באופן זמני, עד שהאישה שקנתה את הדירה, פולינה לורייה, תקבל את כספה בחזרה.
דוגמא נוספת למופעי תרבות הביטול המופנים כלפי דולינה היא בכך שלפני שבוע כל הכרטיסים להופעה שלה בתיאטרון הדרמה והקומדיה פטרופבלובסק-קמצ'טסקי אזלו וכעת הגולשים מדווחים שיש כרטיסים למכירה.
פודובקין, יחד עם דולינה, המחזיקים בעמדה שהכסף של לורייה אמור להיות מוחזר לה מהנוכלים, למרות ששניהם יודעים היטב שלורייה לא הייתה צד בשוד ומי שנפל קורבן זה דולינה ולא לורייה. הזמרת והמנהל האומנותי שלה מבקשים להציג את הדברים כאילו לורייה נפלה קורבן בידי הנוכלים ולא דולינה.
ההחלטה להשאיר את הדירה בידיים של הזמרת בבית המשפט יצרה תקדים שזעזע את החברה הרוסית. פרשת דולינה הראתה בצורה בולטת וגסה שזכויות קניין ברוסיה זוהי פיקציה. בהחלטת בית המשפט המחוזי בחמובניצ'סקי מופיע, כי הסכמי הרכישה והמכירה ממאי 2024 בתיק מס' 2-387/2025 בוטלו, והדירה של לריסה דולינה הוחזרה לבעלים המקוריים.
בית המשפט דחה את התביעה הנגדית של פולינה לורייה נגד דולינה, בטענה שהיא אמורה להחזיר את הכסף מהנוכלים למרות שהיא העבירה כסף לדולינה עצמה שהייתה לצד בחוזה מכירה. החלטה זו של בית המשפט יצרה תקדים מזעזע אשר שינה את המצב בשוק הנדל"ן ברוסיה והוליד את מה שמכונה "אפקט דולינה" ("Dolina effect"). בעקבות ההחלטה החסרת תקדים, רבים חוששים, עוד יותר, לבצע עסקאות נדל"ן, במיוחד אם הנכס נמכר על ידי אדם מבוגר.
אנשי ציבור התבטאו בנושא באופן חריף וביקורתי ואמרו שהאוקראינים צריכים להודות לזמרת ולתת לה אות גבורה מכיוון שהיא תרמה להרס החברה הרוסית יותר מטנקים וכטב"מים אוקראיניים. דולינה, לדידי המבקרים, בגדה לא רק בעם היהודי אלא גם בעם האוקראיני. דולינה, בהיותה תומכת נלהבת של פוטין ושל המלחמה, נתנה הסכמה להפציץ את העיר האוקראינית אודסה, למרות שהיא נולדה שם.
סכסוך הנדל"ן המתוקשר סביב הזמרת דולינה הפך מטרגדיה אישית לקייס-סטאדי ברמה לאומית, הממחיש כיצד ברוסיה האוטוריטרית, אשר מעלה על נס את השרירותיות במקום שלטון החוק, ניתן לתמרן בחקיקת הנדל"ן. בנוסף, המקרה של דולינה מראה כיצד סכסוכים אינדיבידואליים טעונים רגשית יכולים לעצב מחדש את הפרקטיקות המשפטית במדינה.
ההחלטה של דולינה לדבר על החוויה הקשה בתקשורת הוסיפה תובנות חדשות לגבי הלחצים, האיומים, והכשלים המערכתיים העומדים מאחורי מה שמכונה הספירה הפרטית. הספירה הפרטית הפכה להיות פגיעה עוד יותר. בזכות דולינה, האזרח הרוסי הפך להיות עוד יותר חשוף לשרירותיות של המערכת הפוליטית והמשפטית. התגובה לפרשה מצביעה על כך שברוסיה יש ניצנים של חברה אזרחית למרות המאמצים הרבים של המשטר לעקור אותה מהשורש.
אם כך, לפנינו דילמה מוסרית ברורה למדי: מצד אחד יש לנו את דולינה שהיא הקורבן של ההונאה והיא מוגנת על ידי הקרמלין בשעה שהיא נהנית מפופולריות ומכוח, ומהצד השני ניצבת מולינו פולינה לורייה שנותרה ללא דירה וללא כסף, ומהצד השלישי יש את המערכת המשפטית ששברה את העיקרון האינטואיטיבי הבסיסי של "מי שמשלם את הכסף - מקבל את הנכס".
החברה הרוסית, השרוייה בפרופגנדה במשך שנים רבות, אינה מאשימה את המערכת, אלא את דולינה כסמל של שרירותיות. יהדותה של דולינה מעלה גם את המוטיבים האנטישמיים ומוסיפה שמן למדורה.
דולינה הפכה לסמל השרירותיות והצביעה על כך שברוסיה לא כולם מסכימים עם השרירותיות: כל עוד השרירותיות נגע לקורבנות באוקראינה הרחוקה היא לא עניינה את רוב אזרחי המדינה, אך ברגע שהיא התפרצה לשוק הדירות, נושא שמטריד כל אחד, ללא קשר לתמיכה במלחמה, היא, השרירותיות, חזרה לעניין את כולם. דולינה הפכה את הנשא שהוא רחוק מלהיות פוליטי לנושא פוליטי ממעלה ראשונה וחשפה תקווה שאנו תולים בחברה האזרחית ברוסיה.
התרעות פיקוד העורף