אחד מבעלי המכולות מסר כי מחיר קופסאות היוגורט, שנמכרו בעבר ב-25-45 אלף תומאן (כ-2.3-4 ש"ח), עלו ל-35-55 אלף תומאן (כ-3.2-5 ש"ח). אזרחים אחרים סיפרו שחלב שנמכר ב-20 אלף תומאן (כ-1.8 ש"ח) "הוכפל בן לילה" ל-40 אלף תומאן (כ-3.6 ש"ח). לדבריהם, מחירי חלב בבקבוקים הגיעו ל-60-70 אלף תומאן (כ-5.4-6.3 ש"ח), ואילו חלב דל-שומן של 900 מ"ל זינק מ-48 אלף תומאן (כ-4.3 ש"ח) ל-75 אלף תומאן (כ-6.8 ש"ח).
למרות שמחירי מוצרי החלב - כמו יוגורט ב-4 שקלים או חלב ב-6 שקלים - נראים לישראלים זולים במיוחד, עבור מיליוני אזרחים באיראן מדובר בהוצאה כבדה. הסיבה לכך היא הפער העצום בכוח הקנייה: השכר החודשי הממוצע באיראן עומד על כ-100-150 דולר בלבד (400-600 שקלים), בעוד שהאינפלציה התלת-ספרתית ושחיקת ערך המטבע דוחפות את מחירי המזון מעלה כמעט מדי יום. במציאות שבה משכורת שלמה נשחקת בתוך ימים, מוצר בסיסי כמו חלב. במונחי כוח קנייה, יוגורט ב-4 שקלים מרגיש לאיראניים כמו מוצר שנמכר בישראל ב-40-60 שקלים.
רבים מהפונים סיפרו כי בגלל ההתייקרות המתמשכת, מוצרי חלב נעלמו לגמרי מן הבית. הורים מתארים מצב שבו ילדים כבר אינם שותים חלב, ומשפחות מחלקות את הכמויות המועטות על פני שבועות. אחד מהם סיפר שחבילת יוגורט משפחתית, שנצרכה בעבר אחת לשבוע, נרכשת כעת אחת לשלושה שבועות - וביום האחרון "מגרדים את הדפנות עם לחם כדי לא לבזבז דבר".
אזרחים מתארים מערכת פיקוח כושלת, שבחלק מהמקרים אף נגועה ב"שוחד", ומדווחים כי ההתייקרויות הפכו ליומיומיות. "בכל פעם שאני הולך לשוק, הכול יקר יותר מאתמול", כתב אחד מהם. אחר סיפר כי רכש עוף אחד ב-417 אלף תומאן (כ-37-40 ש"ח).
אזרחים באיראן מתריעים על הידרדרות דרמטית ביוקר המחיה, עד כדי תרחישי קיצון. אחד מהם כתב: "אני צופה ימים שבהם מחצית מהאוכלוסייה עלולה למות, בדיוק כמו במהלך הרעב של מלחמת העולם הראשונה". רבים אחרים טוענים שמדובר במציאות יומיומית של "מחירים מופקעים" בסופרמרקטים. לדבריהם, מוצרי חלב מוצגים כ"מבצע", אך בקופה נגבה מהם מחיר גבוה ב-20 אלף טומאן נוספים, וכשהם מתלוננים - התשובה הקבועה היא: "המחיר החדש הגיע לפני שתי דקות".
לצד זאת, אזרחים מדווחים על היעדר פיקוח אפקטיבי ועל שוחד בתוך גופי הרגולציה האיראניים. אחד מהם כתב: "בכל פעם שאנחנו הולכים לשוק, המחירים גבוהים יותר מבעבר. נראה שמחיר מוצרי החלב עולה מדי יום." אחרים מזהירים מסכנת תת-תזונה מוחשית, במיוחד בקרב ילדים, לנוכח היעלמות מוצרי בסיס כמו חלב ויוגורט מסל הצריכה של משפחות ממעמד הביניים ומטה.