לדברי רוחאני, “השמיים מעל איראן הפכו בטוחים לחלוטין עבור 'האויב'. אין לנו עוד הרתעה אמיתית. מדינות שכנות - עיראק, סוריה, לבנון וירדן - פועלות במרחב אווירי הנתון לשליטת ארצות הברית וישראל”. לדבריו נלוו אזכורים לכך שהמערך האזורי שנועד להרחיק את חיל האוויר הישראלי מגבולות איראן לא תפקד כמצופה.
רוחאני כיהן כמפקד מערך ההגנה האווירית של איראן בשנים 1985-1991, ובשתי כהונותיו כנשיא (2013-2021) נחשפו מערכות הגנה אווירית מתוצרת מקומית, ובהן Bavar-373 ו-Khordad-15. במהלך כהונתו השנייה פעלה טהרן גם להקמת יכולות הגנה אווירית במדינות שכנות, כחלק מתפיסה של שכבת הגנה קדמית מול ישראל.
עם זאת, מאז 2013 ניהלה ישראל מערכה אווירית מתמשכת נגד התבססות איראנית בסוריה, ופגעה ביעדים איראניים ובשיירות נשק שיועדו לחיזבאללה. מערכות ההגנה האווירית הסוריות, לרבות מערכות מתוצרת רוסית, לא הצליחו למנוע את התקיפות באופן עקבי. בדיווח מצוין כי איראן ניסתה לחזק את ההגנה האווירית הסורית, בין היתר באמצעות הסכמים והעברת ציוד, אך מאמצים אלה לא הבשילו לכדי שינוי מהותי. גם ניסיונות דומים לספק יכולות הגנה לחיזבאללה לא השפיעו משמעותית על יכולת הפעולה של חיל האוויר הישראלי.
המערכה האזורית לאחר מתקפת החמאס ב-7 באוקטובר הובילה, לפי הניתוח, לפגיעה מצטברת ביכולות “ציר ההתנגדות”, לרבות חיסולים, תקיפות אוויריות ופגיעה במאגרי נשק. במקביל, ישראל תקפה ישירות גם מטרות באיראן, מה שהעמיק את הפגיעה במערך ההגנה האווירית שלה. גם בעיראק, כך לפי Forbes, ניסיונות איראניים לעודד פיתוח מערך הגנה אווירית שיסייע לבלימת פעילות ישראלית לא נשאו פרי. במהלך המלחמה, לא דווח על ירי עיראקי לעבר מטוסים ישראליים שחצו את המרחב האווירי של המדינה.
לדברי Forbes, הודאתו של רוחאני משקפת מציאות רחבה יותר: ניסיונותיה של איראן לעצב מערך הגנה אווירית אזורי שישמש שכבת מגן נוספת מפני תקיפות ישראליות - לא הצליחו.
התרעות פיקוד העורף