"הוא היה סוג של איש זקן וחמוד, קצת רשמי, לא ממש מחובר לרוח התקופה של הסיקסטיז והסבנטיז", מספר דונר. במסגרת התואר, נייגל הגיע להסדר עם המנחה שלו, הלן גידט: במקום מבחנים, הוא יכתוב דוחות על עבודת ההתנדבות שלו במוסד פסיכיאטרי סגור.
במשך שנתיים, בין 1975 ל-1978, כתב נייגל 108 דוחות. אלו לא היו סתם דוחות יבשים, אלא מכתבים אישיים, תובנות עמוקות על נפש האדם, על שולי החברה ועל עצמו. האוסף הזה, שמעולם לא פורסם ושכמעט אבד לנצח, הוא הבסיס לספר החדש. אבל הסיפור האמיתי הוא מי החזיק בעט.
"צריך להבין את גודל האירוע", מסביר הרב דונר. "זה לא היה דבר של מה בכך. הוא היה מיסטיקן, מנהיג רוחני שסחף אחריו המונים מתוך אמונה יוקדת שהגאולה בפתח". אבל המציאות טפחה על פניהם באכזריות. האדמות היו ביצות נגועות מלריה, החסידים לא היו חקלאים, השכנים הערבים היו עוינים, והכסף אזל. ילדים ומבוגרים מתו ממחלות. החלום הציוני-חסידי הפך לסיוט. שבור ורצוץ, וכדי לנסות להציל את המצב הכלכלי, נסע הרבי לארה"ב בשנות ה-30 לגייס כספים.
הדוחות חושפים אדם שמנסה להבין את הכאב האנושי מתוך נקודת מבט של מי שחווה את הפסגות הגבוהות ביותר ואת התהומות העמוקים ביותר. אבל הסוף של הסיפור הוא המדהים מכל. דווקא מתוך העיסוק בנפש וההתנדבות בגיל מופלג, משהו בנפשו של "נייגל" נפתח מחדש. זמן קצר לאחר כתיבת הדוחות, הוא החליט לחזור לישראל. הוא חשש מדחייה, אך להפתעתו, שרידי החסידים בכפר חסידים קיבלו אותו בחיבוק ובהערצה.
"הוא גילה בדיעבד שהכישלון הגדול שלו היה בעצם הצלה", מסביר דונר בהתרגשות. "אם הוא לא היה משכנע אותם לעלות לארץ ב-1925, כולם היו נרצחים בשואה. פתאום הפרספקטיבה השתנתה". בערוב ימיו, האדמו"ר גידל חזרה את זקנו, חבש שוב כיפה, ונפטר בכפר חסידים כרבי אהוב. המעגל נסגר.
אני שואל את הרב דונר על הרלוונטיות של הסיפור הזה לימינו, שבהם צעירים רבים מתמודדים עם משברי אמונה. "אנחנו צריכים להכניס למערכת האמונית שלנו את ההבנה שלא הכל 'עסקת חליפין'", הוא עונה. "העובדה שאתה מאמין באלוהים לא אומרת שהחיים שלך יהיו מושלמים. האדמו"ר מיבלונה למד שגם מה שנראה כחורבן מוחלט יכול להתברר בראייה היסטורית כהצלה וכנס".
מעבר להיבט הדתי, דונר מדגיש את המסר האנושי: "האיש הזה, בגיל 80, אחרי חיים של תהפוכות, הולך להתנדב עם חולי נפש, סופג עלבונות, ועושה עבודה 'שחורה'. המסר הוא שלעולם לא מאוחר מדי. אין רגע בחיים שבו אתה אומר 'סיימתי, עשיתי הכל'. כל עוד אתה נושם, אתה יכול לתרום, ליצור ולהשתנות".
הספר Paradise Cove הוא לא רק ביוגרפיה; הוא עדות לכוחה של הרוח האנושית לקום מעפר, להמציא את עצמה מחדש, ובסוף – למצוא את הדרך הביתה.
התרעות פיקוד העורף