בלב הערעור עמדה טענת ישראל כי ההתפתחויות מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 יוצרות "מצב חדש", שמחייב את התביעה לבצע מחדש את הצעד הפרוצדורלי של הודעה מוקדמת למדינה הרלוונטית. ישראל ביקשה להישען על עקרון המשלימות לפיו לבית הדין אמורה להיות סמכות משלימה בלבד, וכאשר מדינה מנהלת חקירה או הליך משפטי אמיתי ואפקטיבי, יש לה עדיפות על פני התערבות חיצונית.
לשכת הערעורים לא קיבלה את הטענה, וקבעה כי אין בסיס לחובת "הודעה חדשה" במתכונת שישראל ביקשה, וכי אין מדובר בשינוי שמחייב "אתחול" של המנגנון. בכך הוסר חסם מרכזי שניסתה ישראל להציב בפני התביעה במסגרת המסלול הפרוצדורלי של סעיף 18, שנועד לאפשר למדינה להשיב כי היא עצמה חוקרת את אותם מעשים ולבקש מהתביעה להימנע מהמשך פעולותיה או לדחות אותן.
ברקע הדברים עומדת גם המחלוקת העקרונית בין ישראל לבית הדין: ישראל אינה צד לאמנת רומא, ומדגישה כי לבית הדין אין סמכות לגביה וכי מערכת המשפט שלה עצמאית ומסוגלת לבחון טענות באופן פנימי. מנגד, התביעה בבית הדין רואה את "המצב" שנחקר ככזה שמצוי בסמכותה, וממשיכה לקדם את ההליכים במסגרת החקירה.
לפי ההחלטה, החקירה ב"מצב בפלסטין" נפתחה בשנת 2021, לאחר הפנייה לבית הדין משנת 2018, ובהמשך נמסרה הודעה לפי סעיף 18(1) גם לישראל. לאחר 7 באוקטובר 2023 הוגשו פניות נוספות לבית הדין, וישראל פנתה לתובע בבקשה לדחות את פעולות החקירה ביחס למעשים המיוחסים לאזרחים ישראלים או לאחרים שבסמכותה - אך התביעה השיבה כי הבקשה אינה מוגשת במסגרת העיתוי והמתכונת הרלוונטיים. בהמשך פנתה ישראל לבית הדין וביקשה שיורה לתביעה למסור הודעת 18(1) חדשה. בקשה זו נדחתה בנובמבר 2024, וכעת נדחה גם הערעור עליה.
משרד החוץ תקף את החלטת בית הדין: "ישראל דוחה את החלטת לשכת הערעורים של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), שהתקבלה ברוב דחוק, לשלול מישראל את הזכות לקבל הודעה מראש - זכות הנדרשת מכוח עקרון המשלימות, ובייחוד כאשר מדובר במדינה דמוקרטית בעלת מערכת משפט עצמאית וחזקה. זהו מקרה נוסף של פוליטיזציה מתמשכת של בית הדין ושל התעלמות בוטה מזכויותיה הריבוניות של מדינות שאינן צד לאמנה, וכן מהתחייבויותיו שלו על פי אמנת רומא. כך נראית פוליטיקה בתחפושת של 'משפט בין-לאומי'".
התרעות פיקוד העורף