לפי המתווה הנדון, הכנס אמור לעסוק בסוגיות ליבה כמו מבנה הפיקוד, היקף הכוח, כללי ההפעלה, ושאלת המנדט הבין לאומי - לרבות האפשרות למהלך שיקבל הכשר במנגנוני האו"ם. גורמים המעורים בדיונים מתארים את האירוע כשלב תכנון שנועד להניח תשתית מעשית ליישום הסדרי ביטחון וניהול בשטח, אם וכאשר תבשיל מסגרת מדינית שתאפשר זאת.
ראש הממשלה חזר על התמיכה האיתנה של קטאר בעניין הפלסטיני ובחוסן של העם הפלסטיני וההודעה הרשמית חזרה על דף המסרים הקטארי שהפתרון לאזור צריך להיות מבוסס על החוק הבין לאומי ופתרון שתי המדינות, המבטיח את הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967, כאשר מזרח ירושלים היא בירתה. נראה אם כן שדוחה מתכוונת לנצל את הכינוס היום לדחוף לכיוון הקמת המדינה הפלסטינית.
הפגישה הזו, שמתקיימת ביממה שלפני הכינוס, נתפסת בעיני גורמים מדיניים כאבן דרך שמטרתה לעצב מראש את המסגרת: לא רק השאלה מי יאבטח ומה תהיה פריסת הכוח, אלא גם מי ינהל ומה תהיה הסמכות הפוליטית בעזה ביום שאחרי. מבחינת קטאר, שהייתה בשנים האחרונות שחקן מרכזי בזירה העזתית, זהו אינטרס כפול: מצד אחד - למצב עצמה שוב ככתובת בין לאומית שאין לעקוף, מצד שני - לוודא שהמנגנון שיקום בעקבות המלחמה לא ינעל את הזירה בתוך פתרון זמני נטול אופק, אלא יתחבר ליעד המדיני שהיא חוזרת עליו בעקביות.
גם לוח הזמנים של הכינוס מסביר את הרגישות: הכוח הרב-לאומי עדיין נמצא בשלב תכנון, והדיון צפוי לכלול שאלות מעשיות - מי נושא באחריות, מי פוקד על מי, כיצד פועלים במרחב שבו מתקיימים במקביל שיקולים ביטחוניים, הומניטריים ופוליטיים, ומהם גבולות הסמכות מול גורמים מקומיים. עצם קיומו של פורום רחב כל כך, בהובלה אמריקנית ובאירוח קטארי, מצביע על ניסיון לבנות מנגנון בין לאומי מתואם , כזה שיוכל, לפחות על הנייר, למלא “חור” של שליטה ויציבות בעזה.
אלא שכעת, עם המסרים שנמסרו מדוחה עוד לפני פתיחת הכנס, ברור שהשאלה המרכזית לא תהיה רק טכנית. במבחן התוצאה, הכינוס מחר יימדד גם בשאלה האם יצליח לייצר קונצנזוס אמיתי סביב כוח הייצוב - ובעיקר סביב ההשלכות המדיניות שלו: מי יהיה בעל הבית בעזה, ואיזה אופק מוצג לעולם, לאזור ולפלסטינים עצמם.
התרעות פיקוד העורף