סחר הגרוטאות מהווה חלק מרכזי בשוק עולמי רחב היקף של תעשיית הפלדה והברזל, שמוערך בעשרות מיליארדי דולרים בשנה. מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011, ולאורך השנים האחרונות, הפכה לבנון לציר מעבר מרכזי לגרוטאות שמקורן בהריסות בסוריה - ובהמשך גם מהריסות שנוצרו בעקבות הלחימה בלבנון עצמה.
מאז 2020, כך עולה מהנתונים, החלו גם משאיות לבנוניות להיכנס לשטח סוריה, לרכוש גרוטאות במחירים של 100-130 דולר לטון, ולהעבירן ללבנון. לאחר כניסתן לשוק הלבנוני, נמכרו הגרוטאות במחירים גבוהים משמעותית, ולעיתים יוצאו מחדש במחיר של כ-300 דולר לטון. לפי הערכות, כ-100 משאיות גרוטאות עברו מדי חודש מסוריה ללבנון, ובסך הכול יצאו מאז 2013 יותר משני מיליון טון גרוטאות מנמלי לבנון - רובן ממקור סורי.
העברת הגרוטאות נעשתה הן בערוצים רשמיים, באמצעות מסמכים וחברות מורשות, והן באמצעות הברחות - משאיות עם מטענים מעורבים, דרכי מעבר חלופיות ושימוש בחברות קש. כתוצאה מכך, הסחר כולו שויך לכלכלה השחורה, הן בסוריה והן בלבנון.
ברקע להחלטת הממשלה עומדים שיקולים רחבים יותר של מאבק בהלבנת הון ובמימון בלתי חוקי. על פי מקורות שצוטטו בדיווח, סחר הגרוטאות היה נתון במשך שנים לשליטת הדיוויזיה הרביעית בצבא הסורי, גוף המזוהה עם משטר אסד, ושימש מקור הכנסה משמעותי - בדומה לסחר בקפטגון. לפי הטענות, גם לאחר היחלשות המשטר, מנגנוני הסחר נותרו פעילים, וחלק מההכנסות שימשו למימון גורמים חמושים באזור.
ההחלטה הלבנונית משתלבת במאמצי המדינה להסיר את שמה מהרשימה האפורה של הארגון הבינלאומי למאבק בהלבנת הון (FATF), ולענות על דרישות הקהילה הבינלאומית לצמצום הכלכלה השחורה ומקורות מימון לא-חוקיים. גורמים בענף מזהירים עם זאת כי יישום ההחלטה צפוי להיות מורכב, בשל האפשרות לאחסן גרוטאות מסוריה בשטח לבנון ולשווקן בהמשך כ״תוצרת מקומית״.
התרעות פיקוד העורף