הכותב מציין כי אם תבחר ישראל לשבור את השקט השברירי ולצאת למהלך רחב, התרחיש שמדאיג גורמים מערביים אינו מסתכם בתבוסה צבאית של חיזבאללה - היעד המוצהר של ישראל - אלא בקריסה של התשתית המדינתית הלבנונית כולה. אל-ערג’אן מדגיש כי אין מדובר במלחמה קונבנציונלית בין צבאות, אלא במהלך כוחני המתבצע במדינה המצויה ממילא במשבר קיומי עמוק, כך שהפגיעה עלולה להיות מערכתית וארוכת טווח.
לפי הניתוח המובא ב"אל-ערב", מאחורי הרטוריקה הישראלית הרשמית בדבר "השבת הביטחון לתושבי הצפון" ופירוק ארסנל הרקטות של חיזבאללה, מזהים אנליסטים יעד רחב יותר: ניסיון לעצב מחדש את התודעה הפוליטית בלבנון. ישראל, כך נטען, אינה מבקשת עוד רק אזור חיץ גיאוגרפי מדרום לליטני, אלא אזור חיץ פוליטי - כזה שיביא את החברה הלבנונית, על כלל עדותיה, למסקנה כי קיומה של "מדינה בתוך מדינה" גובה מחיר הרסני מן המדינה כולה.
בהקשר זה, כותב אל-ערג’אן, הפגיעה הישראלית הפוטנציאלית אינה מכוונת רק ליכולות צבאיות, אלא גם ליסודות האזרחיים והכלכליים של לבנון. שיבוש נמלים, שדות תעופה, גשרים ותשתיות חיוניות נתפס כחלק מאסטרטגיה שמטרתה להפוך את חיזבאללה לנטל קיומי בלתי נסבל בעיני הציבור הלבנוני עצמו. מדובר, לדבריו, בלחץ המופעל מבפנים, מתוך הנחה שהחברה המארחת תדחה בסופו של דבר את המחיר הכרוך בהמשך פעילותו של הארגון.
עם זאת, במאמר בעיתון הקטארי מודגש כי גם בישראל ובמערב מודעים לכך שמוקדי ההכרעה האמיתיים אינם מצויים בביירות או בדאחיה, אלא בטהרן. לנוכח חוסר היכולת של המדינה הלבנונית להשפיע על מקורות הכוח של חיזבאללה, נטען כי ישראל זנחה למעשה את רעיון "פירוק הנשק", ועוברת לאסטרטגיה של החלשת המסגרת המדינתית שבתוכה פועל הארגון.
אל-ערג’אן מציין כי בעולם הערבי נשמעת בשנים האחרונות, בקול רם יותר מבעבר, הטענה שלבנון הפכה לזירה המשועבדת לאינטרסים אזוריים החורגים מגבולותיה. ניסיונות חוזרים של ממשלות לבנון, בגיבוי ערבי, לצמצם את עצמאות ההחלטה הצבאית של חיזבאללה נתקלו שוב ושוב במחסומים פוליטיים ואידיאולוגיים עמוקים, מה שמחזק את ההערכה כי פתרונות פנימיים לבדם אינם נותנים מענה לבעיה שמקורה חיצוני.
מנקודת מבט אירופית, כך נכתב ב"אל-ערב", מדובר בתרחיש מדאיג במיוחד. לבנון של היום שונה מהותית מזו של 2006: הכלכלה על סף קריסה, המערכת הבנקאית משותקת, והמדינה מתקשה למלא תפקודים בסיסיים. מתקפה ישראלית רחבה עלולה להביא לקריסת המוסדות האחרונים שעודם מתפקדים, ובראשם צבא לבנון, הנתפס כעוגן היציבות האחרון.
התוצאה האפשרית, לפי המאמר, אינה בהכרח חיסולו של חיזבאללה - ארגון המורגל בפעולה בתנאי הרס - אלא הפיכתה של לבנון למדינה כושלת לחלוטין. חשש זה עומד בלב הדאגה המערבית מפני גלי הגירה נרחבים שיגיעו לחופי קפריסין, יוון ואיטליה, ממדינה שאיבדה את יכולתה להעניק ביטחון ועתיד לאזרחיה.
בסיכום דבריו ב"אל-ערב" כותב עבד אלכרים סולימאן אל-ערג’אן כי חתירתה של ישראל לביטחון בגבולה הצפוני עלולה ליצור לצידה מוקד מתמשך של חוסר יציבות, כזה שגם גדרות ומכשולים פיזיים לא יוכלו להכיל. לדבריו, ההיסטוריה מלמדת כי מיליציות עשויות לשרוד בתוך חורבן - אך מדינות הן אלו שנוטות לקרוס.
התרעות פיקוד העורף