המדינה טענה שמדובר בפרויקט להבטחת ביטחון המזון והאנרגיה של המדינה הרביעית בגודלה באוכלוסייתה בעולם, ובו מתכננים לגדל אורז וסוכר על גבי שטח של 3 מיליון דונם במחוז המזרחי של פפואה. באזור יש יערות ראשוניים, אדמות מרעה, חורשות וביצות.
התושבים והפעילים המקומיים אומרים שחיילים מעורבים בכריתת יערות ובפינוי תושבים, בנוסף לאספקת ביטחון. חלק מהחיילים פרסמו סרטונים בטיקטוק שבהם הם מצטלמים עם מחפרים וסיורים סדירים. על פי תושבים ותמונות לוויין שנותחו על ידי הפייננשל טיימס, הוקמו גם עמדות צבאיות ליד פיתוחים של שכונות מזון.
על פי הדיווח, בין מאי 2024 לנובמבר 2025 פונו יותר מ-400,000 דונם של אדמה. רוב האדמה שהוכנה עד כה יועדה לגידול קנה סוכר, שישמש גם לייצור ביו-אתנול.
פעילי סביבה, מדענים ואפילו פקידי ממשל אומרים שאובדן יערות לכרייה וייצור שמן דקלים, ובעקבות כך הידרדרות הקרקע באי סומטרה, החריפה את השיטפונות ואת מפולות היער הקטלניות. סוביאנטו הבטיח לפעול לאחר שסייר באזורים ההרוסים, ואיים במתן קנסות לחברות המפרות היתרים. "שינויי האקלים, התחממות כדור הארץ ונזק סביבתי. אלו סוגיות שעלינו להתמודד איתן", אמר. "עלינו באמת למנוע את כריתת העצים ואת הרס היערות".
המערכות האקולוגיות הטבעיות בפפואה נותרו בעבר ברובן שלמות בשל המרחק הפיזי שלה מהאזורים העיקריים של אינדונזיה, ובזכות נוכחותן של קהילות ילידיות. אבל כעת האזור נמצא תחת איום, כאשר חלק אחר של פפואה מפותח גם הוא לכריית ניקל שנויה במחלוקת.
פעילים אומרים שאינדונזיה אינה צריכה להקריב את טבעה כדי להרחיב את ייצור המזון. "התעשיות החקלאיות העיקריות באינדונזיה הראו שניתן להתרחב על ידי התמקדות בשיפור הפרודוקטיביות והרחבתן על אדמות קיימות, במקום לכרות יערות גשם שלמים בדחפורים", אמר הורוביץ.
הפיתוח כרוך גם במאמץ תשתיתי עצום: כביש באורך 135 ק"מ, נמל חוף ושדה תעופה חדש. כ-59 ק"מ מהכביש הושלמו נכון לחודש נובמבר, לאחר שהבנייה החלה ביולי 2024.
כמה קבוצות סביבתיות וקבוצות ילידיות קראו להפסקת הפרויקט. "אלה מבוצעים ללא בדיקת נאותות וללא התחשבות באיזון אקולוגי, קיימות משאבי טבע והמשכיות הזכויות הבין-דוריות", אמר המנכ"ל של אחת הקבוצות. "הם מתעלמים מזכויותיהן של קהילות ילידיות, רק לטובת התועלת הכלכלית של קומץ תאגידים".
התרעות פיקוד העורף