"היהודים הם חלק מהאומה האשורית – חיינו יחד בלי טרור ובלי סכין"

לדברי לזאר, הביקור בישראל כלל השתתפות בכנס ייחודי שבו נטלו חלק נציגי מיעוטים שונים מהאזור - אשורים, דרוזים, עלווים ונציגים נוספים - במטרה לבנות חזית של סולידריות אזרחית ודתית. "זה היה כנס מוצלח מאוד", אמר. "לראשונה הרגשנו שיש במה שמאפשרת למיעוטים להשמיע קול שלא נשמע שנים במזרח התיכון".

לזאר הסביר כי המועצה האשורית פועלת כגוף גג חוצה גבולות, המאחד אשורים נוצרים ויהודים ממדינות שונות - אוסטרליה, גרמניה, שוודיה, ישראל ומדינות נוספות. "אנחנו לא גוף שמבוסס על דת אחת", הדגיש. "אשורים, סורים, מרונים, כלדאים (כַּשְׂדִּים) וארמים - כולנו שייכים לשורש היסטורי אחד, קרוב מאוד גם לעם היהודי". הוא ציין כי אחד ההיבטים המשמעותיים בכנס היה המפגש עם נציגי קהילות אחרות, ובהן דרוזים ועלווים. "ראינו אחד את השני לא כאויבים אלא כמי שחולקים גורל דומה. בנינו קשרים חשובים, כאלה שלא היו קיימים קודם".

"אין היום מדינה אשורית, אבל אי אפשר למחוק עם"

בלב הריאיון עמד הקשר בין אשורים ליהודים. לזאר טען כי בישראל חיים כ־550 אלף יהודים ממוצא אשורי, שחלק מהדור המבוגר עדיין דובר את השפה האשורית בבית. "אנחנו רואים ביהודים חלק מהאומה האשורית", אמר. "דם אחד, היסטוריה אחת. הם לא זרים לנו". לדבריו, עם השנים חלק מהקהילה אימצה זהויות אחרות, בעיקר כורדיות, בשל אזורי המוצא. תהליך זה, לדבריו, גרם לניתוק תרבותי ולשחיקה של השפה והזהות האשורית, בעיקר בקרב הדור הצעיר. "זו אבדה גדולה - גם לנו וגם למדינת ישראל", אמר.

לזאר סיפר על מוצאו האישי ממשפחה שמקורה בטורקיה, משבט שבו חיו זה לצד זה נוצרים ויהודים. הוא הזכיר שמות משפחה, מסורות ושפה משותפת כהוכחה לקרבה ההיסטורית, וציין כי כבר תשע שנים הוא פועל לחיזוק הקשר עם יהודים אשורים בישראל. לדבריו, העם האשורי הוא עם עתיק, שקדם לעולם הערבי והאסלאמי באזור. "אפשר להגיד שאין היום מדינה אשורית, אבל אי אפשר למחוק עם", אמר. "יש מיליוני ממצאים אשוריים במוזיאונים ברחבי העולם - ואנחנו עדיין חיים".

---

"בבגדד נשארו עשרות בודדות של משפחות אשוריות"

בשיחה עלתה גם שאלת הקמת ישות אשורית עצמאית. לזאר אמר כי מבחינתו כל מהלך כזה חייב להתחיל במחוז נינוה שבצפון עיראק, שאותו הגדיר כארץ אשור ההיסטורית, המוזכרת לדבריו בתנ"ך, בברית החדשה ובמקורות היסטוריים נוספים. לדבריו, כיום חיים באזור נינוה למעלה מ־200 אלף אשורים, ולצדם פועל כוח אשורי מקומי המונה כ־1,500 לוחמים, הפועל להגנה על יישובים אשוריים.

עם זאת, הוא תיאר מציאות של חוסר ביטחון מתמשך גם באזור זה. לזאר אמר כי האשורים בנינוה סובלים מפגיעות חוזרות מצד ארגוני טרור, ובראשם דאעש, וכן מהתנכלויות של גורמים מקומיים. לדבריו, במהלך חג ראש השנה האשורי (1 באפריל) שנחגג בארביל שבצפון עיראק, נכנס אדם המזוהה עם ארגון דאעש - שמוצאו, לדבריו, מסוריה - אל תוך ההתקהלות, תקף אישה קשישה בראשה באמצעות כלי חד ופצע נער בן 16. לדבריו, כוחות הביטחון הכורדיים שנכחו במקום לא התערבו.

עוד סיפר כי אשורים שהגיעו מאירופה כדי להשתתף בחגיגות נעצרו במחסום, ונאמר להם כי "זו לא אדמת אשור אלא כורדיסטן", ולכן נמנעה מהם השתתפות באירוע. לדבריו, מדובר בדפוס מתמשך של דחיקה וזהות שנמחקת בכוח. לזאר הזכיר גם אירוע שאירע בעיירה בגדדה שבצפון עיראק, ימים ספורים לפני מתקפת ה-7 באוקטובר בישראל. לדבריו, חמושים פרצו לאירוע חתונה, רצחו עשרות ממשתתפיה - בהם נשים, ילדים וקשישים - ושרפו את המקום. "אנשים באו לשמוח - ונשרפו חיים", אמר, וציין כי האירוע הותיר אבל כבד בקהילה האשורית ברחבי העולם.

בנוסף התייחס לשריפת כנסיות ולתקיפות חוזרות של קהילות נוצריות, וטען כי בבגדד, שבה נולד, חיו בעבר כ־50 אלף משפחות אשוריות באזור אחד בלבד, ואילו כיום "אולי נשארו עשרות בודדות". לדבריו, הפגיעה באשורים מגיעה מגורמים שונים - ארגוני טרור, מיליציות, ולעיתים גם מהיעדר הגנה מצד הרשויות.

"למה להביא דם זר? יש אשורים בלי עבודה"

בהמשך השיחה סיפר לזאר על רעיון שעלה במהלך שהותו בישראל, על רקע עזיבת עובדים זרים לאחר פרוץ המלחמה. הוא תיאר שיחה שקיים בישראל, שבה עלתה האפשרות להביא אשורים ממדינות שונות לעבוד בישראל. "כשהתחילה המלחמה", אמר, "העובדים מתאילנד ומהפיליפינים ברחו, וכל החקלאות התרוקנה". לדבריו, במהלך אותה שיחה נאמר: "למה להביא דם זר? למה לא להביא מהדם שלנו".

לזאר הבהיר כי התכוון לאשורים החיים כיום בגאורגיה, ארמניה, אוקראינה, איראן ומדינות נוספות, שלדבריו "יושבים בלי עבודה". הוא הדגיש כי הדברים נאמרו כרעיון עקרוני בלבד ולא כפנייה רשמית למדינת ישראל: "לפחות אם כבר מביאים אנשים - שיביאו אנשים משלנו", אמר. לדבריו, לאורך ההיסטוריה חיו האשורים לצד יהודים "בלי טרור ובלי סכין".

בסיום הריאיון הביע לזאר הערכה לישראל ולמודל האזרחי שלה. "ראיתי כאן מדינה שמגינה על אזרחיה - יהודים, ערבים, נוצרים ודרוזים", אמר. הוא הוסיף כי שיתוף פעולה בין ישראל לבין מיעוטים במזרח התיכון הוא חיוני, וכי בעיניו ישראל מהווה שותפה טבעית למאבק בקיצוניות ולקידום דו־קיום. "אנחנו עם של שלום", סיכם. "אנחנו דוחים קיצוניות, מאמינים בחיים משותפים, ורוצים להיות חלק ממרחב שמכבד זהות, תרבות והיסטוריה".