בתחילת שנות ה-2000, הרשויות בצפון אירלנד ובבריטניה ניסו לגבש תוכנית בשם "מבצע אמבר" יחד עם הרפובליקה של אירלנד. התוכנית הציעה לחסום זמנית רשתות כדי למנוע פיצוצים, בין אם על ידי בידוד טלפון ספציפי אם המספר ידוע ב"ודאות מוחלטת", ובין אם על ידי הפסקת השירות הסלולרי באזור בו ממוקם המטען. הצורך בשיתוף פעולה נבע מכך שכיסוי הרשת חוצה גבולות, ומכשיר שנחסם בצפון אירלנד יכול היה "לנדוד" לרשת אירית ולהישאר פעיל לשימוש.
לפי תיקים חסויים מינואר 2005 שנחשפו בארכיון הלאומי של אירלנד, חברות הסלולר ברפובליקה היו "לא מוכנות" להשתתף בתוכנית. בניגוד לחברות בבריטניה שהסכימו להשתתף ללא שיפוי משפטי, הספקיות האיריות טענו כי יוכלו להגן על ניתוק שירות ללקוחות רק אם הדבר יבוצע תחת חובה חוקית שנכפתה על ידי המדינה.
ההערכה הייתה כי המחוקקים בארה"ב ינקטו בגישה קפדנית יותר כלפי הרפובליקנים בצפון אירלנד. המסמך ציין כי למרות שהמבצעים ב-9/11 היו קשורים לגורמים מהמזרח התיכון, התנועה הרפובליקנית לא תהיה מוגנת מביקורת נוקבת בסביבה שכורכת יחד את כל סוגי הטרור כאויב אחד.
התרעות פיקוד העורף