לדבריו, מדובר במחאה יוצאת דופן בהיקפה ובעיתויה: "זו מחאה חריגה, משום שזו הפעם הראשונה שמתרחשת התקוממות רחבה כל כך מאז מבצע 'עם כלביא'. היא חוצה מגזרים - סטודנטים, סוחרי הבזאר וגם אוכלוסייה מבוגרת". כהנוביץ' הדגיש כי בניגוד לגלי מחאה קודמים, אין מדובר במחאה פוליטית מובהקת: "זו מחאה כלכלית נטו. המצב באיראן קשה מאוד - אינפלציה גבוהה, קריסת המטבע - והמחאה מתמקדת ביוקר המחיה. הסוחרים אינם מחוברים אידאולוגית למשטר; כל אחד מגן על האינטרס שלו".
"המשטר עסוק בשרידות - לא בהרפתקה חיצונית"
בהתייחס לתגובת השלטון, העריך כהנוביץ' כי יעדו העליון של המשטר הוא הישרדות פנימית: "ייתכן מאוד שמסעוד פזשכיאן, נשיא איראן, ינסה לקדם הידברות מסוימת. המשטר לא רוצה, במיוחד אחרי האירועים האחרונים, להביא לקריסה מבפנים". לדבריו, אף שהשלטון מגיב במעצרים ובשימוש בגז מדמיע, היקף המחאה הולך ומתרחב: "ההפגנות כבר אינן מוגבלות לטהרן. הן מתקיימות בערים נוספות, וזה מה שמייחד את הגל הזה. כל עוד הנשק של מנגנוני הביטחון לא מופנה כלפי המשטר עצמו - נראה הפגנות, לא מהפכה. ימים יגידו לאן זה מתפתח".
על הטענה כי איראן עשויה להסיט את תשומת הלב באמצעות עימות עם ישראל, אמר כהנוביץ': "להערכתי זה לא יקרה. המשטר שקוע עד צוואר בבעיות הפנימיות שלו. מה שמעסיק אותו כעת זה מה שקורה ברחובות איראן - לא מדינת ישראל. אנחנו לא יודעים מה עובר בראשו של עלי חמינאי, אבל כרגע הפוקוס הוא פנימה".
כהנוביץ' התייחס גם להרכב המחאה: "הסטודנטים והסוחרים הם כוח חברתי משמעותי מאוד. הסטודנטים מחוברים למערב דרך הטלפונים החכמים, מודעים למה שקורה בעולם ומאסו בכפייה של המשטר. עם זאת, רק הציבור האיראני עצמו יכול להוביל, אם בכלל, לסיום שלטון המשטר". לסיום העריך: "אנחנו רק בתחילת האירועים. עבור ישראל וארצות הברית זה חלון זמן לבחון כיצד ניתן להשפיע מרחוק, באמצעים שעומדים לרשותן".
התרעות פיקוד העורף