גל המחאות הנוכחי, שהחל בשביתת סוחרים בבזאר בטהרן, התפשט לערים נוספות, לאזורים עניים ולקמפוסים של אוניברסיטאות. המפגינים קוראים קריאות כגון "מוות לחמינאי" ו"חופש", ובחלק מהמקרים נרשמו עימותים אלימים הכוללים הצתת מבני ממשל וכלי רכב. כוחות הביטחון הגיבו ביד קשה, כולל שימוש בגז מדמיע וירי חי, מה שהוביל למותם של לפחות שמונה מפגינים ושני אנשי כוחות ביטחון.
סוכנות הידיעות פארס, המזוהה עם משמרות המהפכה, מסרה ביום שבת כי במחוזות המערביים התפרעו כמה מהומות בצורת "תאים מאורגנים" ותקיפות "חצי-מיליטנטים". באחד המחוזות הללו, אילאם, דיווחה הסוכנות כי למתסיסים היו רובים, נשק כבד ורימוני יד. סרטונים ברשתות החברתיות ובתקשורת האיראנית הראו קהל עוטה מסכות ויורה ברובי סער באוויר תוך כדי קריאות "מוות לחמינאי".
במערכת הביטחון מעריכים כי איראן לא מעוניינת כרגע במלחמה מול ישראל, וטוענים כי היכולת הצבאית של מוגבלת מאוד. להערכתם היא חשופה לגמרי מבחינת ההגנה האווירית, והם יודעים כי יכולת ההכלה של מתקפה ישראלית היא אפסית מבחינתם. במקביל, איראן מנסה לבנות את היקף החימוש, אולם הוא נעשה באופן מוגבל ובאיכות נמוכה.
ביום שישי, לאחר שטראמפ איים לתקוף את איראן, המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, הגוף האחראי על הביטחון הפנימי והחיצוני, קיימה פגישת חירום בשעות הלילה המאוחרות כדי לדון כיצד להכיל את המחאות בפחות אלימות כדי להימנע מהצתת כעס הציבור. הם גם רצו להתכונן לאפשרות של תקיפות צבאיות, כך דיווחו שלושה גורמים איראנים המעורים בדיוני הממשלה ל"ניו יורק טיימס" שביקשו לא להזדהות משום שדנו בנושאים רגישים.
דברים שעשתה הממשלה עד כה כדי לטפל בבעיותיה הכלכליות של המדינה, כמו החלפת נגיד הבנק המרכזי והכרזה על שינויים במדיניות המטבע, השיגו מעט. תיקון אמיתי של הכלכלה ידרוש שינויים משמעותיים במדיניות שיובילו להסכם גרעיני עם וושינגטון להסרת הסנקציות, ולדיכוי השחיתות. נראה כי ממשלת איראן אינה מסוגלת לצעדים כאלה או אינה מוכנה לנקוט בהם.
התרעות פיקוד העורף