דם, פחד וסמים - שילוב שהופך מקומות שלווים לשדות קרב מודרניים. בין הצללים של סחר בלתי חוקי ובין פיצוצים וירי צומחת תופעה שמאתגרת לא רק את החוק, אלא את עצם מושגי הריבונות והביטחון: נרקו-טרוריזם. זהו עולם שבו קרטלים חמושים וארגוני טרור אינם רק עבריינים - הם שחקנים פוליטיים בעלי כוח בלתי נתפס שמכתיבים את הכללים באמצעות אלימות מתוכננת היטב.
שורשי הנרקו-טרוריזם טמונים בעיקר באזורים שבהם שלטון החוק חלש, העוני נפוץ, ומוסדות המדינה מתקשים לספק ביטחון ושירותים בסיסיים. באזורים כאלה, קרטלי סמים וארגונים חמושים אחרים מצליחים למלא את הוואקום השלטוני. הם עושים זאת באמצעות הפחדה, אלימות, שחיתות ולעיתים אף באמצעות שירותים לאוכלוסייה המקומית, במטרה לזכות בלגיטימציה או לכל הפחות בשתיקה.
המאפיין המרכזי של נרקו-טרוריזם הוא השימוש המכוון באלימות נגד אזרחים, עיתונאים, אנשי ממשל, כוחות ביטחון ואף שופטי בית משפט, כדי להבטיח את המשך זרימת הרווחים מהסמים. חטיפות, איומים ופגיעות בסמלי שלטון נועדו להעביר מסר ברור: מי שינסה לפגוע באינטרסים של הארגון ישלם מחיר כבד.
דוגמה מובהקת לכך אירעה ב-1985, כשקרטל מדיין בקולומביה שיתף פעולה עם קבוצת טרור ותקף את בית המשפט העליון בבוגוטה, תוך רצח 22 שופטים, כדי למנוע הסגרת אנשיו לארצות הברית. כיום, נרקו-טרוריזם כולל גם את מעורבותם של ארגוני טרור בסחר בסמים למימון מבצעיהם האידיאולוגיים, ואף סחר בסמים בשליטה מדינתית לא מפוקחת.
השלכות התופעה חמורות ורחבות היקף. מעבר לאובדן חיי אדם ופגיעה בתחושת הביטחון האישי, נרקו-טרוריזם מערער את היציבות הכלכלית והחברתית של מדינות שלמות. השקעות זרות מצטמצמות, מערכות משפט נפגעות, ואמון הציבור במוסדות השלטון נשחק. במקרים קיצוניים, ארגוני סמים מצליחים להשפיע על תהליכים פוליטיים, בחירות ומינויים, ובכך להפוך מגורם עברייני לשחקן בפועל.
המאבק בנרקו-טרוריזם עד כה נכשל. הוא אינו פשוט ודורש גישה רב-מערכתית. אכיפה צבאית ומשטרתית לבדה אינה מספיקה, ולעיתים אף מחמירה את האלימות בטווח הקצר. לצד אכיפה, נדרשת השקעה בחינוך, בפיתוח כלכלי ובהפחתת פערים חברתיים כדי לצמצם את מאגר המגויסים לארגונים אלה. בנוסף, שיתוף פעולה בינלאומי הוא חיוני, שכן הסחר בסמים חוצה גבולות.
בסופו של דבר, נרקו-טרוריזם הוא תזכורת כואבת לכך שפשיעה מאורגנת אינה רק בעיה פלילית, אלא איום ממשי על ביטחון לאומי ודמוקרטיה. ההתמודדות עימו מחייבת ראייה רחבה, סבלנות ונחישות, והבנה כי המאבק האמיתי אינו רק נגד הסמים עצמם, אלא נגד התנאים המאפשרים לאלימות ולפחד להפוך לכלי שלטוני.
עד היום, ארצות הברית וכמה מדינות נוספות השמיעו קול חזק ותקיף נגד התופעה שמתרחבת ופוגעת באוכלוסיית העולם. הן שילבו לחץ צבאי, מעצרים, סנקציות ואמצעים דיפלומטיים כדי למנוע נרקו-טרוריזם. לדוגמה, הצבא האמריקאי וה-CIA תקפו מעבדות ונקודות אספקה של סם המרץ קפטגון בסוריה ובאפגניסטן. מדי פעם נעשו חסימות ימיות ואוויריות כדי למנוע הברחת סמים, במיוחד באזורי קרטלים בדרום אמריקה. במקרים מסוימים, חיילים אמריקאים או כוחות מיוחדים היו מעורבים בלחימה ישירה נגד רשתות סחר בסמים שהיו חמושות היטב.
מרבית המאמצים התמקדו באכיפה משולבת ומודיעין כדי לפגוע הן במימון והן בכוח האנושי של רשתות הסמים. גם החזקת מנהיגי קרטלים במעצר והעברתם למשפטים במדינות אחרות נעשו מדי פעם. לדוגמה, ארצות הברית העמידה לדין סוחרי קוקאין ממרכז אמריקה ומדרום אמריקה, וביצעה מעצרים של סוחרי סמים נמוכים יותר, תוך שבירת מבני ארגון ותפיסת כספים ומלאי סמים. ארצות הברית נקטה גם אמצעים משפטיים שכללו בין השאר סנקציות כלכליות כבדות נגד מדינות או תאגידים המואשמים במעורבות בנרקו-טרור. כאמור, המאבק בכללותו נכשל.
ממשל טראמפ קידם ומימש תפיסה שלפיה נרקו-טרוריזם הוא איום ביטחוני חוצה גבולות. הוא פסק שהנהגה מדינתית המעורבת בסחר בסמים ובטרור מאבדת לגיטימציה מוסרית ומשפטית, וניתן לראות בה ארגון פשיעה לכל דבר. במובן הזה, המסר חד: מדינה שהופכת סמים וטרור לכלי מדיניות אינה זוכה עוד להגנת העיקרון הקלאסי של ריבונות מוחלטת. הביקורת על טראמפ ומעשהו זה רחבה ביותר, החל מנימוקים של חוסר סמכות ועד לחשד שהוא הונע מחמדנות כלכלית - הרצון בשדות הנפט.
עוד הוסיף: "הקשר בין הטרור לסחר בסמים מתועד והאיום לביטחון הלאומי ברור ומיידי…. לחלק מהארגונים הפועלים ממשולש הגבולות של ארגנטינה, ברזיל ופרגוואי יש קשרים מבצעיים ולוגיסטיים עם ארגוני טרור כגון חיזבאללה…. הסחר בקוקאין מכניס סכומי עתק לקופות חיזבאללה וחמאס ומממן את פעולותיהם באירופה ובמזרח התיכון".
מי עוד צריך לחשוש מצעדה האחרון של ארצות הברית? לאמריקאים יש חשבון פתוח מאז 11 בספטמבר עם הטרור האסלאמי. כמה מהמשטרים המוסלמיים מככבים בנרקו-טרוריזם הגלובלי. נרקו-טרוריזם הפך לנשק יעיל ביותר בידי משטרי טרור הרואים בארצות הברית את המכשול הגבוה ביותר בדרך להגשמת מאווייהם.
הם פועלים להפצת הנרקו-טרוריזם בארצות הברית כדי לכרסם בביטחון העצמי של תושביה. והם רואים בנרקו-טרוריזם מקור הכנסה למימון מערכת הטרור הגלובלית נגד הדמוקרטיות המערביות ונגד משטרים יריבים בעולם השלישי. האמריקאים סבורים ש"נרקו-טרוריזם מיועד לכתוש ולרצוח את נפשן של הדמוקרטיות המערביות. מפעיליו מאופיינים על ידי רודנות, אלימות ושחיתות, ולכן רואים בחירות המערבית את האויב הקטלני ביותר".
כל מדינה או ארגון שנמצאים בקו החיץ שבין שלטון לגיטימי למעורבות בנרקו-טרוריזם, במיוחד אם סוחרי סמים או ארגוני טרור מנצלים את השלטון, עלולים למצוא עצמם במצב דומה לזה של ונצואלה: פגיעה בלגיטימציה מדינית, סנקציות, ואף איום פיזי או משפטי מצד מדינות חזקות כמו ארצות הברית. סוריה, למשל, שרק לאחרונה זכתה לרהביליטציה בינלאומית, והסנקציות שהושתו עליה כמדינת טרור הוסרו זמנית ועל תנאי, עוסקת בייצור ובהברחה של סם ההמרצה קפטגון וממשיכה לתמוך בגורמים חמושים.
התרעות פיקוד העורף