"ברגע שמדינה רואה כיצד, בתוך לילה, דמות מפתח נעלמת מבלי שהמנגנון ידע להגיב בזמן המערכת כולה נכנסת למצב של חישוב מחודש. ההנהגה שנותרה מתחילה לשאול לא מה נכון אידיאולוגית, אלא מה יבטיח הישרדות אישית. במילים אחרות: זהו מהלך שמטרתו שינוי של פונקציית התמריצים, לא רק שינוי פרסונלי".
כאן, מסביר תשובה, נכנסת לתמונה תורת המשחקים ולא כעיקרון תיאורטי, אלא ככלי אופרטיבי של ממש. "כאן בדיוק נכנסת תורת המשחקים. בעולם של עימותים אסימטריים, לא הכוח המוחלט קובע, אלא הציפיות של כל שחקן לגבי תגובת היריב. אם אני יודע שצעד מסוים יוביל למכה כואבת, ייתכן מאוד שאבחר לא לעשות אותו – אפילו אם ביכולתי".
"מה שעשתה ארה"ב כאן, הוא שינוי הציפיות של כלל השחקנים במערכת, מבלי להיכנס ללחימה כוללת. המהלך הוכיח שבידי וושינגטון קיימת יכולת לפעול במהירות, בעוצמה ובמיקוד כך שכל ניסיון להתנגדות עלול להפוך לאיום קיומי אישי".
לדברי תשובה, עוצמתו של המהלך נובעת דווקא מהחיסכון שבו: "וזה כל העניין: מדובר במהלך גאוני לא כי הוא נועז, אלא כי הוא חסכוני. לא נדרשה פלישה. לא הונחתו חיילים. לא התנהלו קרבות רחוב. ומצד שני ההרתעה שנוצרה היא אדירה. המהלך הראה שלעיתים פעולה אחת מדויקת יכולה להחליף עשרות מהלכים צבאיים, אם היא מצליחה להשפיע על נקודת שיווי המשקל האסטרטגית של היריב".
עם זאת, הוא מדגיש כי המהלך אינו חף מסיכונים ושאלות פתוחות. "כמובן, יש מקום לשאלות. ייתכן שהאיום יתעמעם עם הזמן אם לא יתבצע ‘גל שני’. ייתכן גם שיתחולל כאוס שלטוני פנימי, ושמיליציות או גורמים זרים ינצלו את הוואקום שנוצר. וכמובן, התגובה הבינלאומית עדיין מתהווה מדינות רבות רואות במהלך תקדים בעייתי. אך דווקא כאן טמונה ההזדמנות".
לדבריו, ההמשך הוא שיקבע אם מדובר באירוע חד־פעמי או במודל פעולה חדש. "אם ארה"ב תדע לשלב את המהלך עם ליווי מוסדי, בניית שלטון מקומי אפקטיבי, ויצירת מנגנוני שיקום כלכלי וניהולי היא עשויה להוכיח שהרתעה ממוקדת יכולה להיות לא רק כלי הרס, אלא בסיס לבנייה מחודשת. בעידן של עימותים היברידיים, זהו תקדים שיכול להצביע על כיוון חדש: פחות עימותים כוללים, יותר תמריצים ממוקדים. פחות שליטה בכוח, יותר שליטה בציפיות".
השלכות המהלך, כך לפי תשובה, כבר חורגות הרבה מעבר לדרום אמריקה. "במזרח התיכון, רבים כבר מפנימים את המסר. האיראנים מבינים שעוצמה אזורית אינה מבטיחה חסינות אישית. חיזבאללה לומד שכל מנהיגות פרוקסי חשופה, גם אם אין מגע ישיר. ואפילו משטרים מתונים מבינים שלגיטימיות יכולה להתערער לא רק באמצעות נשק, אלא באמצעות שינוי מבני בתמריצים סביבם".
בסיכום דבריו, מדגיש ד"ר תשובה כי אין מדובר רק באירוע נקודתי, אלא בהדגמה של תפיסה אסטרטגית רחבה. "חטיפת מדורו לא הייתה רק מהלך ממוקד – היא הייתה הדגמה חיה לאופן שבו עיצוב אסטרטגי חכם, מבוסס תיאוריה, יכול להחליף לחימה ממושכת".
"זהו אינו סימן לעידן של כאוס, אלא אולי של תקווה שקטה: שבמקום להפיל עמים – נלמד לעצב התנהגות של הנהגות. שבמקום לחפש הכרעה כוללת נבנה כלים חכמים יותר לשכנוע אסטרגי. ואם כך ייתכן שמדורו לא רק ירד מהבמה, אלא פתח פתח לדרך חדשה".
התרעות פיקוד העורף