לטענת צ'ינקרה, האינטרסים האסטרטגיים של ישראל ואיחוד האמירויות התלכדו, אבל הממלכה הסעודית נושאת בנטל כבד יותר הנובע מאוכלוסייתה הגדולה, שליחותה ההיסטורית וזהותה הדתית כשומרת המקומות הקדושים. בניגוד למדינות המפרץ הקטנות יותר, ריאד אינה נהנית מהפריווילגיה של התעלמות מדעת הקהל המקומית ומרגישויות מסורתיות, ולכן אינה יכולה לפעול בחלל ריק להרחבת השפעתה המדינית.
הקשרים הביטחוניים המתהדקים בין אנקרה לריאד מובילים לספקולציות גוברות בדבר הקמתו של כוח צבאי משותף, שעשוי להתרחב ולכלול גם את מצרים. קהיר ואנקרה רואות בהתגבשות גושים אזוריים חדשים איום ישיר על יציבותן האסטרטגית והכלכלית, והאינטרסים שלהן מתיישרים כעת עם אלו של הסעודים בניסיון לייצר קונצנזוס אזורי חדש.