שרידי אדם קדמון ממרוקו מחזקים את תיאוריית האבולוציה

ממצאים נדירים מתקופה כמעט לא מתועדת באבולוציה של האדם הקדמון נחשפים במערה ליד קזבלנקה. התגלית מספקת חיזוק משמעותי לתיאוריית האבולוציה ומבהירה מי עמד בבסיס שלושת קווי האדם האחרונים

ד"ר איתי גל צילום: מעריב אונליין
עצמות לסת. שילוב תכונות קדומות ומתקדמות
עצמות לסת. שילוב תכונות קדומות ומתקדמות | צילום: חמזה מהימדטה
2
גלריה

הממצאים יוצאי הדופן חשובים לא רק בשל גילם, אלא גם בשל מיקומם הכרונולוגי. במשך שנים הצביעו חוקרים על פער של מאות אלפי שנים ברשומת המאובנים, בין מאובנים בני כמיליון שנה לבין כאלה בני כ־500 אלף שנה. התקופה הזו נחשבה לחוליה חסרה, שבה התרחשו שינויים מכריעים בהתפתחות האדם הקדמון, אך כמעט שלא נמצאו לה עדויות פיזיות.

ניתוח מפורט של העצמות באמצעות סריקות CT חשף יצור בעל מאפיינים פסיפסיים. מצד אחד, מבנה הלסת חסר סנטר מובחן, תכונה שמאפיינת מינים קדומים יותר ואינה קיימת אצל האדם המודרני. מצד שני, מבנה השיניים דומה במפתיע לזה של Homo sapiens וגם לזה של ניאנדרטלים. השילוב הזה מעיד על שלב ביניים באבולוציה, שבו תכונות מתקדמות הופיעו בהדרגה לצד מאפיינים קדומים.

התיארוך המדויק של השרידים בוצע באמצעות שיטה גיאולוגית הקרויה פלאומגנטיות. שיטה זו מבוססת על זיהוי שינויים בכיוון השדה המגנטי של כדור הארץ, אשר הותירו חתימה בסלעים עתיקים. שכבת הקרקע שבה נמצאו המאובנים תאמה להיפוך מגנטי ידוע בשם Matuyama Brunhes שהתרחש לפני כ־773 אלף שנה. בכך הצליחו החוקרים לקבע את גיל הממצאים במסגרת כרונולוגית מדויקת במיוחד.

צוות החוקרים במערת קזבלנקה. חלון נדיר לעבר
צוות החוקרים במערת קזבלנקה. חלון נדיר לעבר | צילום: א. מוהיב

חשיבות התגלית חורגת מהזירה המקומית. היא נוגעת לשאלה הבסיסית מי היה האב הקדמון המשותף לשלושת קווי האדם האחרונים שהתקיימו על פני כדור הארץ, ניאנדרטלים, דניסובים ובני האדם המודרניים. לפי נתונים גנטיים, אותו אב קדמון חי לפני כ־550 אלף עד 765 אלף שנה, אך זהותו ומיקומו הגיאוגרפי לא היו ברורים.

עד כה הוצעו כמה מועמדים, בהם Homo antecessor מאתר אטפוארקה בספרד, וכן Homo heidelbergensis שמאובניו נמצאו באפריקה ובאירואסיה. הממצאים ממרוקו אינם מוגדרים בשלב זה כמין חדש, אך החוקרים מציינים שהם מזכירים במובנים מסוימים את Homo erectus ובו בזמן מציגים קרבה מפתיעה לאדם המודרני.

חוקרים שלא היו מעורבים במחקר מציינים שהתגלית מחזקת את מרכזיותה של אפריקה בהבנת מוצא האדם. כל מאובן מתקופה זו נחשב חלון נדיר לאבולוציה האנושית, אך כאן מדובר במערכת שלמה של ממצאים שמאפשרים ניתוח רחב.

למרות שהשרידים התגלו כבר בשנים 2008 ו־2009, רק כעת, לאחר תיארוך מדויק וניתוח מתקדם, מתבררת מלוא חשיבותם. הם מצמצמים את אי הוודאות סביב אחת התקופות הקריטיות בהתפתחות האדם ומספקים חיזוק נוסף לתיאוריית האבולוציה, לא כתהליך חד פעמי אלא כרצף מורכב של שינויים הדרגתיים, הסתגלות וסביבה.

תגיות:
מרוקו
/
אבולוציה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף