על רקע ההחרפה בזירה האזורית סביב איראן, נראה כי החות'ים מתאימים את הקו הפוליטי והתקשורתי שלהם, תוך יצירת פער מכוון בין הצהרות לוחמניות לבין פעולה צבאית בפועל. לפי הדיווחים, תימן אינה נתפסת כזירת עימות ישירה, אלא כקלף שניתן להפעיל במועד הנכון - בהתאם לצרכים האסטרטגיים של טהראן.
על פי מקורות ביטחוניים בתימן, בחודשים האחרונים התקיימו פגישות לא פומביות בין מפקדים חות'ים בשטח לבין גורמים צבאיים במשמרות המהפכה האיראניים. בניגוד לציפיות, הדיונים לא עסקו בהכנות למתקפות רחבות, אלא בגיבוש תפקיד "עקיף": שיבוש כלכלי וימי במקרה של עימות נרחב בין איראן לישראל.
הערכות אלו מתיישבות עם דיווחים וניתוחים של מכוני מחקר מערביים וישראליים, שלפיהם איראן מגדירה מחדש את תפקידה של המיליציה החות'ית כחלק ממה שמכונה "כלכלת ההרתעה" - גרימת נזק כלכלי רחב היקף מבלי להיגרר למלחמה כוללת שתשחק את בעלי בריתה.
מעבר מהפגנת כוח לשחיקה שקטה
לפי המקורות, החות'ים קיבלו הנחיה להתרחק ממודל של מתקפות טילים ראוותניות, ולהתמקד באמצעים זולים אך אפקטיביים יותר. הרעיון המרכזי הוא יצירת תחושת חוסר ביטחון מתמשך בנתיבי השיט המרכזיים, באופן שישפיע ישירות על חברות הספנות והביטוח. האסטרטגיה מתוארת כ"מלחמת עצבים ימית": אין צורך בהטבעת ספינות או בפגיעה ישירה, אלא בהעלאת רמת הסיכון הנתפסת. גם תקרית מוגבלת או איום ממוקד עשויים להספיק כדי לשנות מסלולי שיט ולהקפיץ עלויות - מבלי לשלם מחיר צבאי או מדיני כבד.
על פי המידע, החות'ים פועלים בשלושה מישורים משלימים. הראשון כולל שימוש בכלי טיס בלתי מאוישים ארוכי טווח, שלא בהכרח לצורך תקיפה, אלא לטיסות סמוכות לספינות מסחריות או לנפילה יזומה בקרבתן - מהלך שיוצר כוננות מתמדת ומעלה במהירות את פרמיות הביטוח הימי.
המסלול השני נשען על מוקשים ימיים פשוטים או חצי-חכמים, שניתן להטמינם בנקודות רגישות ללא קבלת אחריות רשמית. מחקרים מערביים מציינים כי גם חשד לקיומם של מוקשים עלול לשתק תנועה ימית זמנית ולהשפיע מיידית על שרשראות האספקה. המסלול השלישי כולל פגיעה סלקטיבית בספינות בעלות זיקה לישראל - הגדרה עמומה הכוללת בעלות, הפעלה או יעד סופי. העמימות הזו מאפשרת מרחב הכחשה ומקשה על תגובה צבאית רחבה.
באב אל־מנדב - נקודת התורפה
לפי מחקרים ישראליים, העתקת מוקד הלחץ ממפרץ הורמוז למצר באב אל־מנדב מעניקה לאיראן יתרון מובהק. בעוד המפרץ נתון לפיקוח צבאי הדוק, הים האדום נתפס כזירה פחות ממוגנת, שבה מצטלבים אינטרסים בינלאומיים ללא מסגרת ביטחונית אחידה. כ-12 עד 15 אחוזים מהסחר העולמי עוברים דרך באב אל־מנדב, וכל שיבוש בו משפיע ישירות על התנועה לתעלת סואץ. משום כך, גם הפרעה מוגבלת עשויה להיות אפקטיבית יותר ממבצע צבאי רחב שעלול לעורר תגובה בינלאומית חריפה.
לחץ כלכלי ושחיקה מתמשכת
כלכלית, מזהירים דוחות מערביים כי הסלמה ימית בים האדום תוביל לעלייה חדה בעלויות השינוע ולעיכובים בשרשראות האספקה, עם השפעה מיידית על מחירי אנרגיה וסחורות - במיוחד באירופה. ההשלכות אינן דורשות מלחמה ממושכת, אלא תקופה קצרה של חוסר ודאות. בישראל מזהים פגיעוּת מיוחדת בתרחיש כזה, בשל התלות הגבוהה בנתיבי השיט דרך הים האדום ליבוא מאסיה וממזרח אפריקה. הערכות בישראל מדגישות כי הסכנה העיקרית אינה רק הנזק המיידי, אלא השחיקה ארוכת הטווח הכרוכה בהגנה מתמשכת על נתיבים שלא ניתן לאבטח באופן מלא.
במבט כולל, החות'ים אינם מוצגים כחזית לחימה ישירה, אלא ככלי שיבוש מחושב במערכה רחבה יותר. כלי שניתן להפעילו בעת הצורך כדי לערער את עורקי הכלכלה העולמית - ולהעביר מסר שלפיו עימות עתידי לא יישאר מוגבל לשדות הקרב המסורתיים.
התרעות פיקוד העורף