במרכז הניתוח של קרלסון עמדה הודעתו של טראמפ על העלאת תקציב הפנטגון מסכום של טריליון דולר ל-1.5 טריליון דולר. קרלסון טען בנחרצות כי תקציב בסדר גודל כזה אינו מיועד למטרות שמירת שלום או תחזוקה שוטפת, אלא מהווה אינדיקציה ברורה לכך שוושינגטון נערכת לתרחיש קיצון. "כל הסימנים מעידים על כך שאנחנו עומדים בפני מלחמה גדולה בקרוב", הצהיר קרלסון, והוסיף כי מדובר בתקציב מלחמה מובהק. לדידו, בתרחיש של עימות גלובלי, ארצות הברית חייבת לבחון את המפה בפיכחון ולהבין כי הישרדותה תלויה בברית, או לכל הפחות בשיתוף פעולה, עם רוסיה. הוא נימק זאת בכך שרוסיה היא המדינה הגדולה בעולם, בעלת משאבי האנרגיה והמינרלים הנרחבים ביותר, וכי ברית סינית-רוסית היא האיום האסטרטגי החמור ביותר על המערב. "אנחנו לא יכולים לשרוד קונפליקט גלובלי אם רוסיה וסין מאוחדות נגדנו", הדגיש.
השיחה גלשה גם לניתוח המהלכים האחרונים של טראמפ בוונצואלה. קרלסון שיבח את הפעולה האמריקאית להוצאת נשיא ונצואלה המודח ניקולס מדורו והשתלטות על משאבי הנפט, וטען כי מדובר בהודאה כנה ומרעננת בכך שארצות הברית היא אימפריה הפועלת למען האינטרסים שלה, ולא מתוך יומרה מזויפת להפצת דמוקרטיה. "אנחנו עושים את זה כי אנחנו רוצים את הנפט", אמר קרלסון, וציין כי טראמפ אמר את האמת בקול רם. הוא טען כי המעבר לשלב האימפריאלי מחייב מנהיגות רצינית ושקולה, ולא "אנשים היסטריים" שדוחפים למלחמות מיותרות.
מנגד, מייגן קלי הביעה ספקנות רבה ביחס להרפתקנות הצבאית בוונצואלה. היא הזהירה מפני ההשלכות הבלתי צפויות של הפלת משטרים, והזכירה את המקרה של לוב ואת הפיגוע באסון לוקרבי כדוגמה למחיר שארצות הברית עלולה לשלם. "אני לא רוצה שנצטרך לטפל בוונצואלה", אמרה קלי, והוסיפה כי היא מודאגת מכך שטראמפ, שרץ על בסיס הבטחה להימנע ממלחמות חדשות, נסחף לפעולות צבאיות שעלולות להוביל לאובדן חיי אדם. היא הדגישה כי הציבור האמריקאי, ובפרט הדור הצעיר במפלגה הרפובליקנית, אינו מעוניין עוד בתפקיד "שוטר העולם".
התרעות פיקוד העורף