"העתקת שדה הקרב לתימן"
"ישראל מעוניינת להעתיק את הקרבות שלה לאזור זה, ובכך להרוס את הביטחון הלאומי הערבי ולפצל מדינות", אומר יוסוף. להערכתו, הקמת בסיס צבאי ישראלי בסומלילנד, תרחיש שהוא רואה כוודאי, "יהווה איום ישיר על הביטחון הלאומי של מצרים וערב הסעודית, שכן האזור הוא רגיש מאוד".
יוסוף מוסיף ומפרש את הכוונות האופרטיביות: "הם (ישראל) רוצים להשתמש באזור כקרש קפיצה למאבק שלהם נגד החות'ים בתימן, ומעבר לכך, לשלוט במפרץ עדן ובים האדום. המטרה של ישראל היא לערער את היציבות באזור על ידי פיצול מדינות".
תאוריית "הטרנספר לעזה"
לצד ההיבט הצבאי, הדיווח מעלה שוב את החשש, שהוכחש נמרצות על ידי סומלילנד, כי ההכרה הישראלית היא צעד מקדים ליישוב מחדש של פלסטינים באפריקה. יוסוף מביע ביטחון כי זוהי אחת ממטרות העל של ההסכם: "המטרה העיקרית היא להעביר בכוח מעל 1.5 מיליון פלסטינים מאדמתם לצפון סומליה (סומלילנד)". נשיא סומליה, חסן שייח' מחמוד, מצוטט בכתבה כמי שטען כי סומלילנד הסכימה לקלוט עקורים מעזה כ"מחיר" עבור ההכרה הישראלית, טענה המזינה את השיח הציבורי במדינות ערב נגד ההסכם.
חשש מכאוס פנימי ורדיקליזציה
"הבעיה טמונה באופן שבו ישראל הכירה בסומלילנד ובהנחות היסוד שהובילו להחלטה זו", מסביר קלאלה. "נראה כי ישראל התייחסה לסומלילנד כאל תנועת בדלנות מאוחדת ויחידה. במציאות, היא אינה הומוגנית לא פוליטית ולא חברתית". קלאלה מזהיר כי הכרה חיצונית שמתעלמת מהשבטים המתנגדים לממשל בהרגייסה (כפי שקורה באזורי סול ואוודל), עלולה להצית מחדש סכסוכים רדומים. "סומלילנד חסרה לכידות פוליטית פנימית", הוא קובע.
"ישנו סיכון אמיתי שהחלטה זו תאיץ תהליכי רדיקליזציה באזור שנחשב יחסית יציב לאורך זמן", אומר עלי. התחזית שלו פסימית במיוחד: "דרום סומליה עלולה להתפתח לכדי 'מוקד ביטחוני חם' חדש". עלי מסכם כי ישראל נכנסת לוואקום של משילות, וכי המהלך "יפרק את השלמות הטריטוריאלית של סומליה, ילבה סכסוכים ויהרוס את הלכידות הפנימית".
התרעות פיקוד העורף