בתרחיש היפותטי שבו הסנקציות מוסרות, חברות אנרגיה מערביות יעדיפו להשקיע בהפקה באיראן בשל שולי הרווח הגבוהים, על פני השקעה בתשתיות המעבר בטורקיה. יתרה מכך, איראן משוקמת עשויה לפתח תשתיות לייצוא גז נוזלי ישירות מהמפרץ הפרסי, מהלך שישחוק את החשיבות האסטרטגית של צינורות הגז העוברים דרך אנטוליה.
מבחינה לוגיסטית, טורקיה נהנית כיום ממעמד מרכזי ב"מסדרון האמצעי", אך שליטה זו נובעת בעיקר מאילוצים חיצוניים, המלחמה באוקראינה והסנקציות על איראן. המסדרון האמצעי הוא נתיב מורכב ויקר הדורש שינוע משולב של רכבות ואוניות דרך הים הכספי. לעומתו, איראן מציעה נתיב יבשתי ישיר ומהיר יותר. הסרת החסמים הפוליטיים עלולה להסיט את זרימת הסחר דרומה ולפגוע ביתרון הלוגיסטי של טורקיה.
במישור הביטחוני והדמוגרפי, קריסת השלטון בטהרן נתפסת כאיום חמור. גבול משותף באורך 560 קילומטרים, העובר דרך רכס הרי זגרוס הקשה לשליטה, עלול להפוך למוקד פעילות של מיליציות חמושות וארגוני מורדים כגון ה-PJAK, השלוחה האיראנית של ה-PKK. ואקום שלטוני יוביל לאובדן מנגנוני התיאום הביטחוניים הקיימים ויחייב את טורקיה להסיט משאבים עצומים לאבטחת הגבול.
בנוסף, איראן משמשת כיום כ"סכר דמוגרפי" המונע תנועה מערבה של מיליוני פליטים אפגנים, בנוסף לאוכלוסייתה המונה מעל 90 מיליון איש. קריסת הסמכות בטהרן תוביל לגל הגירה המוני שטורקיה, אשר תשתיותיה כבר נמצאות ברוויה, לא תוכל להכיל. המסקנה האסטרטגית היא שטורקיה זקוקה לאיראן יציבה וצפויה, שכן נרמול יהפוך את איראן למתחרה כלכלית, בעוד קריסה תיצור כאוס ביטחוני והומניטרי.
התרעות פיקוד העורף