גל המחאות הנרחב השוטף את איראן מאז סוף דצמבר 2025, שהחריף משמעותית בשבועיים הראשונים של חודש ינואר 2026, מעמיד למבחן את עקרונות הסולידריות הבינלאומית של השמאל הפרוגרסיבי במערב. בעוד הדיווחים המגיעים מהרפובליקה האסלאמית מצביעים על דיכוי ברוטאלי חסר תקדים, שכלל ניתוק כמעט מוחלט של רשת האינטרנט, גוברת הביקורת על מה שמוגדר כ"שתיקה רועמת" מצד אותן תנועות שהובילו אך לפני חודשים ספורים הפגנות ענק נגד פעולות צה"ל בעזה.
בטיימס נכתב כי "האדישות של השמאל אינה נובעת ממחסור במידע; התמונות מהשטח ברורות והעדויות על ירי חי והפצצת ריכוזי אוכלוסייה בנשק כבד הן חד-משמעיות. מדובר בהחלטה אידאולוגית להסיט את המבט כאשר המדכא אינו מזוהה עם המערב או עם הליברליזם".
בפוסט מטעמה היא כתבה כי "התסיסה הנוכחית מנוצלת באופן ציני על ידי כוחות ימין קיצוני במערב כתירוץ להתערבות צבאית ולקידום 'שינוי משטר' בכפייה". לדבריה, המחויבות של השמאל היא בראש ובראשונה למנוע הסלמה צבאית אזורית נוספת, והיא הדגישה כי "עתידה של איראן חייב להיקבע על ידי האיראנים עצמם, ולא באמצעות מיליטריזם זר".
על פי פרסומים שונים, מספר ההרוגים בגל המחאות הנוכחי נע בין הנתון הרשמי של כ-2000, לבין דיווחים בלתי מאושרים של ארגוני גולים המצביעים על מספרים גבוהים בהרבה, ונעים בין 12 אלף הרוגים ואף 20 אלף. הדיווחים כוללים עדויות על פשיטות של משמרות המהפכה על בתי חולים, כפי שאירע בבית החולים "אימאם חומייני" בעיר אילם, שם נעצרו מפגינים פצועים ישירות ממיטותיהם.
למרות חומרת האירועים, הפער בנראות הציבורית של המחאה באיראן לעומת המאבקים האחרים במזרח התיכון נותר אחד ממוקדי הוויכוח הפוליטי הסוער ביותר בתחילת שנת 2026.
התרעות פיקוד העורף