בשבועות האחרונים ניכרת תגובה רוסית דו-משמעית ליוזמת גרינלנד של טראמפ. מצד אחד, בכירים בקרמלין הביעו דאגה לגורל תושבי האי הארקטי. מצד שני, נשמעה התלהבות גלויה מהמהלך האמריקאי ומהשלכותיו האסטרטגיות. הסתירה הזו נתפסת כחלק מאסטרטגיה מכוונת שמטרתה לנצל את המשבר כדי לערער את אחדות המערב, ובמקביל להסיט את מוקד תשומת הלב של וושינגטון מזירות אחרות.
פרשנים המזוהים עם הקרמלין מציגים את גרינלנד כקלף אסטרטגי. לטענתם, החרפת המתיחות בין אירופה לארה"ב עשויה להוות שלב ביניים בדרך לפירוק נאט"ו, מהלך שלדבריהם ייאלץ את האיחוד האירופי לשנות את מדיניותו כלפי רוסיה. לאחר שנים של מתקפות על "המערב הקולקטיבי", התעמולה הרוסית מציירת כעת תמונה של יריבים שמחלישים את עצמם מבפנים.
לברוב עצמו דחה טענות שלפיהן רוסיה חומדת את האי, והשווה את חשיבות גרינלנד לביטחון האמריקאי לחשיבות חצי האי קרים עבור רוסיה — אותו סיפחה ב-2014. לדבריו, גרינלנד אינה חלק טבעי מדנמרק אלא תוצר של עבר קולוניאלי, גם אם תושביה התרגלו למציאות הקיימת.
בתקשורת הממלכתית ברוסיה צוין כי סיפוח גרינלנד יהפוך את ארצות הברית למדינה השנייה בגודלה בעולם, אחרי רוסיה — נתון שמוצג כחלק מההקשר האסטרטגי הרחב של המשבר.
התרעות פיקוד העורף