אחת הנקודות המרכזיות בדברי הנשיא נגעה ליחסו לאו"ם ולמוסדות הבינלאומיים. טראמפ הביע ספקנות לגבי יעילותו של האו"ם בפתרון סכסוכים, בציינו כי הארגון "מעולם לא מימש את הפוטנציאל שלו".
כחלופה, הציג הנשיא חזון להקמת גוף חדש המכונה "מועצת השלום" וציין את ברזיל כמועמדת אפשרית להצטרפות ליוזמה זו, שנועדה להחליף או לשדרג את המנגנונים הקיימים ליישוב סכסוכים.
בנושא איראן, הציג טראמפ את הטיפול ברפובליקה האסלאמית כאחד משלושת ההישגים הגדולים של השנה החולפת. הוא הגדיר את פעולותיו כ"חיסול האיום הגרעיני" וטען כי הלחץ האמריקני הציל חיים באופן ישיר, תוך שהוא מציין כי ממשלו מנע את הוצאתם להורג של 837 בני אדם על ידי המשטר בטהראן. הנשיא השאיר את האופציה הצבאית עמומה, אך הדגיש את ההצלחה בהסרת האיום המיידי.
הוא התייחס לאתגרים המשפטיים והכלכליים הכרוכים בכך, כולל דיונים בבית המשפט העליון ושימוש במכסי מגן, אך הביע ביטחון כי המהלך יועיל בסופו של דבר לכל הצדדים, כולל לברית נאט"ו.
הנשיא הסביר את סירובו בהערכה כי מקרון "לא יהיה שם עוד זמן רב", תוך שהוא רומז לחוסר היציבות הפוליטית של עמיתו הצרפתי ולכך שאין טעם בקיום מפגשים עם מנהיגים שכהונתם אינה מובטחת, למרות שהגדיר את מקרון כ"חבר".
במענה לשאלות בנוגע למצב בסוריה ולגורלם של הכורדים, הציג הנשיא עמדה המשלבת מחויבות ביטחונית עם גישה עסקית פרגמטית. כשנשאל על צעדיו להבטחת שלומם של הכורדים מול מתקפות מצד גורמים בממשל הסורי, הצהיר טראמפ כי ארצות הברית אכן פועלת להגנתם, אך טרח להדגיש את התמורה שקיבלו.
בסיכום דבריו, מנה טראמפ את ההישגים הכלכליים והצבאיים של ממשלו, כולל בניית מפעלים, הורדת מחירי האנרגיה באמצעות שימוש בנפט מוונצואלה, וחיזוק משמעותי של הגבולות.
הוא הדגיש כי ארצות הברית נמצאת במצב הכלכלי והביטחוני הטוב ביותר אי פעם, וזקף זאת לזכות מדיניות המכסים והגישה התקיפה כלפי יריבותיה של אמריקה.
התרעות פיקוד העורף