תמיכה טורקית וסכנה חדשה לכורדים
בימים האחרונים השתלטו כוחות המשטר על שטחים נרחבים בצפון-מזרח סוריה שבהם שלטו כוחות ה-SDF, והם ממשיכים להתקדם לעבר מעוזיהם האחרונים והמשמעותיים של הכורדים: כובאני וקמישלי.
התקדמות בשטח, אך חוסר יציבות פוליטית
ב-16 בינואר החלה היערכות מקדימה למבצע, שכללה הכרזה על אזורים כמרחב צבאי סגור והוצאת עשרות אלפי אזרחים מאזור דיר חאפר ומסכנה שבמזרח חלב לעבר אזורי שליטת המשטר. יום לאחר מכן, ב-17 בינואר, נכנסו כוחות המשטר לאזורים הללו, ובמקביל נפרסו כוחות ביטחון הפנים הסוריים לצורך ביסוס שליטה וייצוב.
כוחות המשטר השתלטו על בסיס האוויר ג'ראח שממזרח לדיר חאפר, החלו בפעולות טיהור מוקשים ומטענים, ובמקביל החלו בהתקדמות לתוך מחוז א-רקה.
ב-18 בינואר השתלטו הכוחות על אל-טבקה, הכוללת שדה תעופה צבאי ויעדים נוספים, וכן על סכר הפרת ומתקנים נלווים. במקביל דווח על נסיגת כוחות ה-SDF מאזורים במחוז דיר א-זור ועל התרחבות שליטת הממשלה במרחב מערב הפרת.
נפילת השבויים וצעדים פוליטיים
ב-20 בינואר הודיעה לשכת נשיא סוריה על הסכמות חדשות, הכוללות הפסקת אש מיידית, מוגבלת לארבעה ימים, ונסיגה של כוחות ה-SDF מאזורי חיכוך פעילים, לרבות תזוזה מזרחה לנהר הפרת.
על פי הניתוח, ההסכמות מתוות מהלך רחב של פירוק ה-SDF כמסגרת צבאית עצמאית, לצד שילוב לוחמיו במוסדות הצבא והמדינה. במסגרת זו נקבעה העברת השליטה על מעברי גבול, משאבי נפט וגז ומתקני כליאה של פעילי דאע"ש לידי המשטר - צעד בעל משמעות כלכלית, ביטחונית וסמלית.
שליטה אסטרטגית בשדות נפט
בהיבט הפוליטי-מוסדי דווח כי עבדי יציע מועמד כורדי לתפקיד סגן שר ההגנה הסורי, וכי הכפרים הכורדיים יישארו תחת שליטה צבאית כורדית. החוקרים מציינים כי ההסכם החדש שונה מהסכם מרץ 2025 בכך שהוא ממוקד יותר וכולל צעדים מהירים להעברת שליטה בפועל בנקודות מפתח, בעיקר באזורים רגישים ביטחונית וכלכלית.
מרחב מערב הפרת, שבו התמקד המבצע, מאופיין בריכוז גבוה של תשתיות אסטרטגיות, ובהן שדות נפט וגז, צירי תנועה מרכזיים, בסיס ג'ראח, מרחב טבקה וסכר הפרת - נכסים המשפיעים ישירות על אספקת חשמל ומים ברמה הלאומית.
כוחות המשטר השתלטו על שדות אנרגיה מרכזיים, ובהם שדה הנפט אל-עומר, שדה הגז קונוקו ושדות נפט נוספים. עם זאת, בידי הכורדים נותרו שני שדות נפט משמעותיים סווידיה ורומיילן.
על פי הניתוח, כ-90% מתפוקת הנפט הנוכחית של סוריה מגיעה מצפון-מזרח המדינה, ושליטה משטרית בשדות אלו מצמצמת משמעותית את מקורות ההכנסה של הכורדים.
נרטיב גיאופוליטי ומאבק עיקש
במבצע משתתפות יחידות שונות של הצבא הסורי, הכוללות כוחות חי"ר, שריון, ארטילריה ויחידות לפינוי מוקשים, לצד כוחות ביטחון פנים. בין הדיוויזיות הבולטות: דיוויזיה 76, המורכבת ברובה מטורקמנים ונחשבת פרו-טורקית; דיוויזיה 72, שהוקמה מאיחוד ארגונים מורדים פרו-טורקיים ונתמכת על ידי צבא טורקיה; ודיוויזיה 86, שפועלת גם היא בגיבוי טורקי.
לצידן פועלים שבטים ערביים, ובראשם לוחמי "סנאדיד שמר", שבעבר היו נאמנים ל-SDF וכיום תומכים במשטר אל-שרע. בצד הכורדי, הגוף המרכזי הוא ה-YPG, המונה על פי הערכות עד כ-50 אלף לוחמים, ולצידו פועלת יחידת ה-YPJ המורכבת מלוחמות, וכן קואליציות וארגונים נוספים.
החוקרים כותבים כי משטר אל-שרע מפעיל קמפיין תודעתי רחב לביסוס לגיטימציה בינלאומית למהלך, תוך מתן גישה מבוקרת לעיתונאים לאזורי לחימה, במטרה להציג שליטה, סדר וריבונות, ולמסגר את ה-SDF כגורם מערער יציבות.
עם זאת, מאחורי המעטפת הממסדית, כך נכתב, משולבים בכוחות המשטר גורמים ג'יהאדיסטיים רבים שעברו מיתוג מחדש. מן התיעודים שפורסמו עולה מצג שונה: ביזוי והתעללות בשבויים כורדים, הוצאות להורג, שריפת גופות, זריקת גופות ממרפסות, פגיעה באזרחים בהם נשים וילדים, ניפוץ מצבות בבית קברות כורדי באזור חסכה והנפת דגל דאע"ש עם כניסת כוחות המשטר לכפר אל-כראמה.
הניתוח מדגיש כי הכורדים היוו את הכוח המרכזי במאבק בדאע"ש ושמרו על מתקני כליאה שבהם מוחזקים אלפי פעילי הארגון. על רקע העימותים דווח על בריחה או שחרור של מאות אסירים.
המשטר טען כי הכורדים שחררו אותם, ואילו הכורדים טענו כי אובדן השליטה נגרם עקב כניסת כוחות המשטר. נכון למועד כתיבת המסמך דווח על מעצרם מחדש של 81 פעילי דאע"ש.
החוקרים מזהירים כי שחרור פעילים מנוסים עלול לחזק את תשתיות הטרור של דאע"ש, במיוחד במזרח ובדרום סוריה, אזורים שבהם קיימת גם נוכחות ישראלית פיזית.
המשטר השתלט על בתי הכלא טבקה, שדאדי ואל-אקטאן וכן על מחנה אל-הול, שבו שוהים עשרות אלפי נשים וילדים בני משפחות פעילי דאע"ש.
לסיכום קובעים בארי ופולק כי בעוד שמשטר אל-שרע חותר להשגת שליטה טריטוריאלית מלאה בסוריה בגיבוי מדינות המערב, נטרול הכוח הכורדי שהיה גורם מרכזי ומחויב במאבק בדאע"ש וגם בלם פעילות איראנית בצפון-מזרח המדינה עלול לפגוע ביכולת להשיג יציבות ארוכת טווח.
הם מציינים כי הכוונה האמריקאית להעביר את אסירי דאע"ש לעיראק מעידה על חוסר אמון ביכולתו או בנכונותו של המשטר לשמור על מתקני הכליאה לאורך זמן.