היקף הקטל ברחובות היה כה נרחב עד שהרשויות לא עמדו בקצב פינוי הגופות; מלאי שקי הגופות אזל לחלוטין, ומשאיות ענק החליפו את האמבולנסים בפינוי המתים מהרחובות למתקני הקבורה.
מומחים לאפידמיולוגיה של מוות אלים ציינו כי קצב הרג כה גבוה בפרק זמן של 48 שעות הוא נדיר ביותר, והשוו את היקף הטבח להוצאות להורג המוניות היסטוריות. על פי הערכות אחרות מספר ההרוגים עשוי להיות גבוה יותר וארגון זכויות אדם אחד טען כי יש עדויות ל-43 אלף הרוגים.
המחאות, שהחלו ב-28 בדצמבר על רקע קריסת הכלכלה, הפכו במהרה להתקוממות עממית הקוראת להפלת המשטר האיסלאמי. עדי ראייה דיווחו כי מיליוני אזרחים יצאו לרחובות בכ-4,000 מוקדים ברחבי המדינה. בתגובה, השלטונות ניתקו את רשת האינטרנט ואת כל דרכי התקשורת עם העולם החיצון כדי להסתיר את הנעשה.
בלווייתה, אביה בחר ללבוש לבן במקום בגדי אבל מסורתיים וכינה את בתו "שהידית בדרך לחופש". למרות ניסיונות ההשתקה והמצור התקשורתי, תמונות וסרטונים של הזוועות ממשיכים לזלוג אל מחוץ לאיראן דרך חיבורי אינטרנט לווייניים, וחושפים את המחיר הכבד שמשלמים האזרחים במאבקם נגד השלטון.
התרעות פיקוד העורף