על רקע המהומות באיראן ומאמצו של המשטר לחסום את האינטרנט, שילוב של טכנולוגיה מתקדמת ורשתות הברחה עתיקות מאפשר לאזרחים לפרוץ את חומות הצנזורה ולהעביר תיעוד של המתרחש לעולם החיצון.
האתגר המרכזי טמון בהכנסת הציוד הנדרש למדינה תחת עינו הפקוחה של המשטר. ארגונים אמריקאיים ללא כוונת רווח משתמשים ברשתות חשאיות של מבריחים כדי להעביר את הטרמינלים, שגודלם כ-30 על 25 סנטימטרים ומשקלם כקילוגרם אחד בלבד. המכשירים הקטנים, המאוחסנים באריזות הדומות בגודלן למגש פיצה, מוברחים על גבי סוסים ופרדים דרך הרי הזגרוס מכיוון כורדיסטן העיראקית, או מוחבאים בסירות דיג קטנות החוצות את המפרץ הפרסי מאיחוד האמירויות, מרחק של כ-320 קילומטרים.
חוקים חדשים שעברו בפרלמנט האיראני קובעים כי שימוש בטרמינל עלול להוביל לשנתיים מאסר, בעוד ייבוא של יותר מעשרה מכשירים "במטרה להתנגד לרפובליקה האסלאמית" עלול לגרור עונש של עד עשר שנות מאסר. במקרים של האשמה בריגול עבור ישראל או ארצות הברית, העונש המקסימלי הוא הוצאה להורג.
למרות הסכנה, זרם המידע אינו פוסק. המבריחים מנצלים את השחיתות המקומית ומשחדים שומרי גבול כדי להעלים עין מהמשלוחים, פעולה הנתפסת לעיתים כמעין "מס לא רשמי". התמונות והסרטונים הזורמים אל מחוץ למדינה חושפים את פניו של המשטר הנאבק על הישרדותו, ומבטיחים כי גם אם המחאה תדוכא, התיעוד של האלימות נגד האוכלוסייה יישאר גלוי לעיני הקהילה הבינלאומית.
התרעות פיקוד העורף