הדחיפות למהלך נובעת מהתערערות היציבות במחנות המעצר. במחנה הגדול יותר, אל-הול, נסיגת הכוחות הכורדים הובילה למהומות אלימות, הצתות ובריחה של עשרות נשים. תנאי המחיה במחנות תוארו כקשים ביותר, כאשר ילדים גדלו תחת האידיאולוגיה הקיצונית של דאעש ולעיתים אף השליכו אבנים על מבקרים תוך קריאת סיסמאות הארגון. ארצות הברית, השוקלת את הסגת כוחותיה מהאזור, תיווכה בעסקה להעברת אסירים גברים לעיראק, אך גורל הנשים והילדים הזרים נותר לא פתור. ארגון זכויות האדם "Reprieve" מתח ביקורת על הממשלה הבריטית, בטענה כי בעוד בעלות בריתה פועלות להשבת אזרחיהן, לונדון מפקירה משפחות בריטיות בסיכון במחנות העלולים לקרוס בכל רגע.