המדענים התקשו להאמין לתגלית הזו, אך לאחר ביצוע בדיקות נוספות, גילו שהמימסרים הגרעיניים הללו פעלו בצורה טבעית. המים שזרמו דרך הסלעים שימשו כמפחיתי ניוטרונים, בדיוק כמו במגיבים הגרעיניים המודרניים. כשהמים זרמו בצורה מתאימה, התהליך הגרעיני המשיך לעבוד באופן מחזורי, מה שאיפשר ליצירת חום בצורה מתמשכת לאורך זמן.
המגיבים לא פעלו באופן רציף, אלא בצורה מחזורית. כשהמים הפסיקו לזרום, התהליך הגרעיני נעצר, וכשחזרו המים - התהליך חזר לפעול. התהליך יצר חום שהיה מקור לאנרגיה במשך תקופות זמן ארוכות, ויצר תהליך של ביקוע גרעיני טבעי.
לאחר הגילוי ב-1972, זוהו יותר מ-15 מגיבים גרעיניים במאגרים של אוקלו והאזורים הסמוכים. כל אחד מהמגיבים הגרעיניים זוהה על פי חותמות איזוטופיות ייחודיות, שמוכיחות שהיו שם תהליכים של ביקוע גרעיני. כל מגיב ייצר כ-100 קילוואט של אנרגיה, שזה הרבה פחות מהמגיבים המודרניים, אבל עדיין ייצר חום לאורך תקופה ארוכה.
החוקרים ציינו כי גילוי אוקלו הוא אחד הגילויים המרתקים ביותר בתחומים של מדעי כדור הארץ ופיזיקה גרעינית. אין אפשרות לגלות תהליך כזה כיום בטבע, כיוון שנפח האורניום-235 במאגרים הטבעיים ירד לרמות נמוכות מדי, שמונעות את קיום תהליך הביקוע הגרעיני. אוקלו הפך לאזור מחקר מרכזי עבור מדענים, והוא עדיין נותר מקור מחקר חשוב בתחום האנרגיה הגרעינית הטבעית.
התרעות פיקוד העורף