ג’ידי מדגיש כי טורקיה אינה יריב קונבנציונלי של המערב: היא עדיין חברה בנאט"ו, אך לדבריו, תחת הנהגתו של ארדואן הפכה אנקרה לשחקן שמערער שוב ושוב את האינטרסים הביטחוניים של ארה"ב ואירופה. לשיטתו, זהות היורש של ארדואן אינה עניין פנים-טורקי בלבד, אלא סוגיה אסטרטגית שוושינגטון אינה יכולה עוד להתעלם ממנה.
במאמרו טוען ג’ידי כי טורקיה של ארדואן אימצה מדיניות חוץ אידיאולוגית ושאפתנית, שמטרתה לבסס את אנקרה ככוח המוסלמי הדומיננטי במזרח התיכון. לדבריו, השאלה המרכזית היא האם טורקיה תמשיך בקו זה גם ביום שאחרי, או שתוכל להתחיל בתהליך ארוך של חזרה למחויבות מערבית ולשיקום מוסדות המדינה.
בין נאט"ו לחמאס
הכותב מזכיר כי טורקיה מחזיקה בצבא השני בגודלו בנאט"ו, אך לטענתו, בשנים האחרונות פגעה בהתנהלותה בביטחון הקולקטיבי של הברית. בין היתר הוא מציין את רכישת מערכות הנ"מ הרוסיות S-400, שלדבריו העמיקה את תלותה של אנקרה במוסקבה, וכן איומים פומביים כלפי יוון וקפריסין - שתיהן שותפות מערביות.
עוד נטען במאמר כי בעימותים אזוריים שונים בחר ארדואן, על פי ג’ידי, להתייצב לצד שחקנים הנתפסים כעוינים למערב. כך, לדבריו, טורקיה חיזקה את נוכחותה הצבאית בצפון סוריה, ואף מצאה את עצמה בעימותים פוליטיים חריפים מול ישראל באשר לעתיד הזירה הסורית – תרחיש שבעבר נחשב בלתי סביר בין מדינה חברה בנאט"ו לבין ישראל.
ג’ידי מקדיש חלק נרחב לביקורת על יחסו של ארדואן לחמאס. לטענתו, טורקיה בולטת בין מדינות נאט"ו בגישתה כלפי הארגון, ואף מציגה אותו כתנועת “התנגדות”. הכותב טוען כי איסטנבול הפכה בשנים האחרונות מוקד לפעילים המזוהים עם האחים המוסלמים – ארגון שמוגדר כטרוריסטי בארה"ב. בהמשך מעלה ג’ידי תרחיש מטריד, לשיטתו: האם טורקיה שלאחר ארדואן עלולה, תחת הנהגה מסוימת, להפוך לגורם מערער יציבות אזורי בהיקף דומה לזה של איראן. לדבריו, התשובה תלויה כמעט לחלוטין בזהות המחליף ובאופי המעבר השלטוני.
ירושה משפחתית או חלופה חילונית?
על פי הניתוח, ההידרדרות במצבו הבריאותי של ארדואן האיצה את העיסוק בשאלת הירושה. ג’ידי מציין כי בתקשורת הטורקית עולות ספקולציות באשר לאפשרות של ירושה משפחתית דרך בנו, בילאל ארדואן – תרחיש שלדבריו מעורר חשש להמשך הקו האוטוריטרי.
עם זאת, ג’ידי מבהיר כי תרחיש כזה מותנה בקיומה של מערכת בחירות הוגנת - הנחה שלדבריו אינה מובנת מאליה. הוא טוען כי ארדואן עושה שימוש עקבי בכלים משפטיים, תקשורתיים ופוליטיים כדי למנוע איום ממשי על שלטונו, וכי גם בעתיד הקרוב צפוי לחץ כבד על מתנגדיו.
בסיכום הניתוח קובע ג’ידי כי שאלת הירושה בטורקיה אינה עניין מקומי בלבד, אלא אתגר אסטרטגי למערב. לדבריו, התעלמות אמריקאית מהמאבק הפנימי באנקרה עלולה להתברר כטעות, שכן עתידה של טורקיה ישפיע ישירות על יציבות נאט"ו, על המזרח התיכון ועל יחסי המערב עם העולם המוסלמי.
התרעות פיקוד העורף