מאז חתימת הסכם הפסקת האש ב-27 בנובמבר 2024, גוברת בלבנון השאלה מדוע ישראל לא המשיכה בפעילות הצבאית הקרקעית נגד חיזבאללה, חרף מה שמוגדר בתקשורת המקומית כמצב של בלבול וחוסר איזון בארגון בעקבות מהלומות קשות שספג. לפי פרשנות לבנונית, בירושלים הועדף מסלול אחר: קידום יעד פירוק הנשק - אך מבלי לסכן חיילים ישראלים בלחימה ישירה.
לפי הפרשנות, הדרישות האמריקאיות מציבות דילמה חריפה בפני הממשלה והצבא הלבנוני: האם לתת אור ירוק לפירוק תשתיות ואיסוף נשק של חיזבאללה גם מצפון לליטאני - או לטעון לחוסר יכולת מחשש לפגיעה בסדר הציבורי. בתוך כך, עולות תהיות לגבי יכולתו המבצעית של הצבא להשיג תוצאות משמעותיות, ולגבי תגובת חיזבאללה - שיתוף פעולה שקט או התנגדות פוליטית וציבורית רחבה.
במקביל, נטען כי ישראל צפויה להמשיך, בעתיד הנראה לעין, במדיניות של תקיפות והפרות ריבונות לבנונית - תוך ייחוס האחריות לביירות על אי-יישום פירוק הנשק. לפי אותו קו פרשני, שילוב הלחץ הצבאי עם לחץ מדיני-כלכלי נועד לאלץ את לבנון לפעול, במיוחד על רקע תנאים אזוריים הנתפסים ככאלה הפועלים לטובת ישראל.
התרעות פיקוד העורף