ההתפתחויות בזירה האזורית מציבות את ישראל בפני מציאות אסטרטגית מורכבת, שבה מהלכים מדיניים בין ארצות הברית לאיראן עשויים להשפיע לא רק על סוגיית הגרעין, אלא גם על מאזן האיומים הרחב יותר במזרח התיכון.
"הוא גם לא רוצה להיתפס כמו אובמה כמי שמאיים ולא מקיים. גם בלי ירי, הסכם גרעין חזק וברור ישיג זאת מבחינתו". לדבריו, השיקול האמריקאי אינו רק אסטרטגי אלא גם פוליטי ותדמיתי: "יש גם שיקול של דימוי פוליטי. הוא לא רוצה להיתפס כמי שמדבר ולא מביא תוצאה. לכן מבחינתו הישג מדיני ברור בתחום הגרעין הוא קריטי".
עם זאת, הוא מעריך כי אם יושג הסכם כזה, אין ודאות שהנושאים הנוספים - תוכנית הטילים האיראנית, הפעלת ארגוני ה"פרוקסי" ("חזית ההתנגדות") באזור, והגנה על מפגינים באיראן - ייכללו בו. "ייתכן מאוד שהאמריקאים ילכו על הסכם גרעין דרמטי, אבל יוותרו בפועל על הדרישות הקשות יותר בתחום הטילים, ה'פרוקסיז' והאופוזיציה האיראנית", הוא אומר. "מבחינתם, הישג בתחום הגרעין עשוי להספיק, אבל מבחינת ישראל המשמעות היא שהאיומים האחרים יישארו".
הוא הוסיף ואמר: "כרגע יש להם המשקל הגדול ביותר, והמנהיג העליון נוטה על-כן לצידם. אבל איראן לא תוכל בשום פנים להסכים לוויתורים מהותיים בתחום הגבלת טווח הטילים או הפסקת התמיכה בארגוני ה'פרוקסי' - חיזבאללה, החות'ים והמיליציות העיראקיות, או אפילו חמאס. אלה מרכיבי יסוד בתפיסת הפצת המהפכה וגם תפיסת ההגנה על איראן, וויתור עליהם עלול לערער את יציבות המשטר".
בהקשר זה הוא מעריך כי הסיכוי לעימות צבאי מוגבל עדיין קיים. "הסיכוי למכה צבאית אמריקאית מוגבלת עדיין עומד, להערכתי, על קצת יותר מ-50%. אם האיראנים לא ייכנסו למסלול של משא ומתן ישיר ומהיר (כרגע המו"מ הוא איטי ודרך מתווך בעומאן) שיכלול וויתורים בתחום הגרעין, הלחץ לפעולה צבאית אמריקאית יגדל. האיום הצבאי האמריקאי הוא חלק ממנגנון הלחץ שנועד להביא את האיראנים לוויתורים, אך אם לא יהיו כאלה האיום יהפוך למכת-אש".
לדברי ברעם, גם במקרה של הסכם גרעין טוב, ישראל תידרש להיערך למציאות ביטחונית מורכבת. "אם יהיה הסכם גרעין אפקטיבי באמת, האיום הקיומי יפחת משמעותית", הוא אומר, "אבל ייתכן שאיום הטילים ואיום ה'פרוקסיז' יישארו. במקרה לא טוב כזה ישראל וארצות הברית תצטרכנה להשקיע הרבה יותר בהגנה מפני טילים, כולל הגדלת שיתופי הפעולה הביטחוניים ביניהן. אם ארה"ב תסתפק בגרעין, על פיצוי כזה צריך ראש הממשלה לדבר כעת עם הנשיא טראמפ. ישראל תצטרך גם להשקיע עוד בטיפול ב'חגורת האש' סביבנו. גם לשם-כך דרושה עוד מעורבות אמריקאית".
בהקשר זה ברעם מתייחס גם לזירה הלבנונית ומדגיש כי קיימות הזדמנויות פוליטיות שישראל והמערב אינם מנצלים במלואן. "בלבנון קיים רוב פוליטי רחב הדורש שחיזבאללה יתפרק מנשקו, אך הלחץ הבינלאומי לבצע זאת אינו מספיק", הוא אומר. לדבריו, "אם המערכת הפוליטית בלבנון תידחף לקבל החלטות ברורות יותר נגד המשך התחמשות הארגון, זה יכול לשנות את מאזן הכוחות הפנימי במדינה". הוא מוסיף כי אפשר להבין את החשש של ממשלת לבנון מעימות צבאי עם חיזבאללה שיביא למלחמת אזרחים, אבל אסור להרשות לממשלה הזו לקפוא על השמרים.
"אפשר וחייבים להכריח אותם להפעיל מנופים פוליטיים כדי לבודד ולהחליש פוליטית את ארגון הטרור. תהליכים פוליטיים בלבנון עשויים להיות משמעותיים כמעט כמו פעילות צבאית. מאז המלחמה נוצר בפרלמנט הלבנוני רוב של יותר משני שלישים נגד חיזבאללה.
"להחלטת הממשלה לפרוק את הארגון מנשקו צריך לכן לצרף כעת חוק חדש שיעבור ברוב עצום בפרלמנט (התנאי הוא שני שלישים מן הקולות) המחייב פרוק נשק של "כל הארגונים" מלבד הצבא והמשטרה. חיזבאללה יסרבו, ואז יוכרזו כארגון סורר.
"זו תהייה מכה קשה ביותר לטענתם שהם פטריוטים לבנוניים והנשק דרוש להם להגנת לבנון. כיסוי זה, או טענה זו חשובים להם מאד, מפני שיריביהם תוקפים אותם על נאמנותם לא ללבנון אלא למעצמה זרה, איראן. ויש גם צעדים נוספים שיפגעו בכלכלת חיזבאללה, למשל ניתוק בין הבנקים הבלתי חוקיים שלהם והבנק המרכזי, סגירת מערכת הקשר הלא חוקית שלהם ואצלנו-הקמה מחודשת של "צלצל" בתוך המוסד, לשם פגיעה באינטרסים הפיננסיים שלהם בעולם".
לדבריו, אנקרה פועלת בשנים האחרונות באופן שיטתי להרחבת השפעתה הפוליטית, הביטחונית והכלכלית במזרח התיכון. "לטורקיה יש כבר השפעה עמוקה מאוד בסוריה, והיא מנסה להרחיב אותה בעיראק, ופועלת לבסס דריסת רגל פוליטית וכלכלית גם בלבנון", הוא אומר.
גם מצריים וירדן נמצאות על מפת-ההשתלטות הטורקית. "לא מדובר בכיבוש צבאי, אלא ביצירת רשתות השפעה פוליטיות, כלכליות ואידיאולוגיות שמייצרות תלות ארוכת טווח". למשל, "על מצריים וירדן הכוונה היא להשתלט דרך 'האחים המוסלמים' בכל אחת מהן".
גם במפרץ ברעם מזהיר מפני תהליך של התקרבות בין טורקיה, קטאר וסעודיה. "הציר הזה אם יתגבש יכול להפוך בעתיד לגורם כוח משמעותי מאוד במזרח התיכון", הוא אומר. "כרגע זו לא סכנה מיידית, אבל אם מסתכלים עשר שנים קדימה, גוש אזורי שמובל על ידי טורקיה יכול לשנות את מאזן הכוחות האזורי בצורה עמוקה".
לדבריו, הסיכון המרכזי הוא הצטברות הדרגתית של השפעה טורקית פוליטית וכלכלית: "תהליכים אזוריים לא קורים ביום אחד, אלא נבנים בהדרגה, וכאשר מבינים את עוצמתם, לעיתים כבר קשה מאוד לבלום אותם".
לדבריו, המשמעות מבחינת ישראל היא הצורך לחשוב על האתגרים האסטרטגיים הבאים כבר עכשיו. "איראן והפרוקסיז הם האיום המיידי, אבל ישראל צריכה להתחיל להיערך גם לאתגרים האזוריים המתהווים", הוא מסכם. "במזרח התיכון מגמות משתנות לאורך שנים, ומי שלא מסתכל קדימה בזמן - מוצא את עצמו מגיב למציאות חדשה במקום לעצב אותה".
התרעות פיקוד העורף