פליקו הסבירה כי החליטה לוותר על האנונימיות ולהפוך את המשפט לפומבי כדי למנוע מהתוקפים הגנה של דלתיים סגורות. היא כתבה כי ללא נוכחות עיתונאים איש לא היה יודע את שמותיהם של הפושעים, והיא הייתה נותרת "בת ערובה למבטיהם, לשקריהם ולפחדנותם". היא הוסיפה כי אילו הייתה צעירה ב-20 שנה, ייתכן שלא הייתה מעזה לסרב לדיון בדלתיים סגורות, בשל החשש מ"המבטים הארורים" שמהם סובלות נשים בדורה - מבטים שגורמים להן להסס בבחירת בגדיהן ומנסים לקבוע את ערכן.