לדברי כהן, ה-BBC לא למד מטעויות העבר שלו בכיסוי המלחמה בעזה, וכעת האייתוללות בטהרן "משחקים" ברשת באותה צורה שבה חמאס עשה זאת. הביקורת המרכזית של כהן מתמקדת בכתבה ששודרה בשעת שיא על ידי הכתבת הבינלאומית הבכירה ליס דוסט.
בכתבה, שתוארה כסיור בבירה האיראנית, הציגה דוסט אווירה חגיגית ונינוחה. כהן מצטט בזעזוע את השורה שפתחה את הדיווח: "זהו יום חופש ציבורי ובטהרן זה מרגיש כמו פסטיבל משפחתי".
עבור כהן, תיאור זה אינו סתם "צבע" עיתונאי, אלא עיוות מסוכן של המציאות. הוא מזכיר כי באיראן של שנת 2026, שבה התנגדות למשטר נענית בכדורים ובתלייה, הגדרה של המצב כ"פסטיבל משפחתי" היא "מחיקה של המציאות הגובלת בתעמולה". הוא מדגיש כי הדיווח התעלם לחלוטין מהטבח ההמוני במפגינים שאירע רק שבועות ספורים קודם לכן, ומאלפי המעצרים של אזרחים שגורלם אינו ידוע.
כהן מעלה תהיות קשות לגבי הסטנדרטים העיתונאיים של הרשת: "כיצד זה יכול לעמוד אפילו בסטנדרטים העיתונאיים הבסיסיים ביותר המצופים מה-BBC?". הוא מבקר את העובדה שבכתבה לא נשמע ולו קול ביקורתי אחד – לא מצד מתנגדי משטר, לא ממשפחות שכולות ולא מסטודנטים שחבריהם נעלמו. "קיבלנו את סוג הראיונות שמקבלים כאשר המשטר מרגיש בנוח עם התשובות", הוא קובע.
הטור מקשר בין ההתנהלות באיראן לבין הכיסוי של ה-BBC במלחמה בעזה. כהן טוען כי בשני המקרים קיימת "חולשה זהה": רתיעה מעימות חזיתי עם הגורמים האשמים והטלת אחריות עליהם. לדבריו, כפי שהרשת מתייחסת לחמאס כאל ממשל "נורמלי" ומקור מידע אמין, כך היא עושה כעת עם המשטר בטהרן.
לסיכום, כהן קורא ל-BBC לספק הסברים. הוא מציין כי המונח "אייתוללה BBC", שבו משתמשים מתנגדי המשטר האיראני, אינו נובע מתיאוריית קונספירציה, אלא מהתוצאה העגומה בשטח: גוף השידור המוערך בעולם מייצר תוכן שמשטר תיאוקרטי ורודני יכול לתייק בסיפוק תחת הקטגוריה "החיים נמשכים כסדרם".
התרעות פיקוד העורף