בימים אלו, מציינים 78 שנים לנפילתם של 35 לוחמי מחלקת הל"ה, ונדמה כי תעלומת הקרב ההוא - שהפך לאחד מעמודי התווך של האתוס הציוני - מסרבת להרפות מהתודעה הלאומית. סיפורם של הסטודנטים ואנשי הפלמ"ח שיצאו להושיע את גוש עציון הנצור ונפלו עד האחרון שבהם, הוא לא רק סיפור על גבורה צבאית, אלא גם פרק מכונן בחיבור המיסטי והעמוק שבין חלקי העם.
הקרב האחרון של מחלקת ההר
המסלול, שכלל איגוף של המשטרה הבריטית ותנועה רגלית מפרכת של כ-26 קילומטרים, הסתיים בהתקלות גורלית. על פי העדויות, פגשו הלוחמים ברועה צאן ערבי; דני מס, ברוח לוחמי התנ"ך ובמוסר לחימה נעלה, החליט לחוס על חייו. החלטה זו, כך נטען, הובילה ל"פזעה" - הזעקת המונים - שהביאה למצור של אלפי חמושים על המחלקה הקטנה.
הל"ה נלחמו כאריות. עם נשק דל - מקלעים בודדים, רובים ורימונים - הם השיבו מלחמה מול נחשול אנושי. עד השעה 17:00 בערב, כשאזלה התחמושת, נפל הלוחם האחרון. הפורעים, בתאוות נקם אכזרית, חיללו את הגופות, מותירים אחריהם זירה של שכול ומסתורין.
הנס בחדר הדל: גורל הגר"א
השושלת ממשיכה: מצפון תל אביב ועד שדות הקרב
דמותו של רבי אריה לוין, האיש שהיה גשר בין דתיים לחילונים, בין אנשי לח"י לאנשי הגנה, לא נותרה רק בספרי ההיסטוריה. נכדו, הרב אריה לוין, רבה של צפון תל אביב, נושא את המורשת אל תוך המאה ה-21.
הרב לוין הנכד, המשמש כסרן במילואים, גויס ב-7 באוקטובר ושירת למעלה מ-150 יום כרב החירום של פיקוד העורף. הוא פועל בדרכו של סבו - ללא מחיצות, ללא בדיקת קוטר הכיפה, ובאהבת ישראל יוצאת דופן. בין אם זה בהקפות השניות בתל אביב המושכות אלפים, ובין אם בליווי משפחות פצועי המלחמה הנוכחית, המסר נותר זהה: "קירוב לבבות הוא הערובה לקיומנו".
בשורה התחתונה
78 שנים חלפו, והמולדת הדוויה שוב מקיזה דם. אך כפי שרבי אריה לוין נסך תקווה בלוחמי המחתרות על הגרדום, וכפי שלוחמי הל"ה הפכו לסמל של עמידה בלתי מתפשרת, כך גם היום - הרוח הישראלית, השואבת מן העבר המיסטי והגבורה הצבאית, ממשיכה להאיר את הדרך.
התרעות פיקוד העורף