שרידי זרעי פול נמצאו בקבר מן השושלת ה-12, וכן בעיר תבאי מתקופת הממלכה החדשה. אזכורים שונים מופיעים גם בפפירוסים רפואיים עתיקים כדוגמת "איבּרס" ו"האריס". ממצאים ארכאולוגיים נוספים מסקארה ומקום אושיים מהתקופה היוונית-רומית מצביעים על תפוצתו הרחבה. בציורי קברו של רחמירע, שרו של תחותמס השלישי, נראים פועלים מגישים פול ודבש למקדש אמון.
הסברה הרווחת היא שהמילה "מדמס" נגזרת מהמילה המצרית העתיקה "מדס" שפירושה "קבור" – רמז לשיטת הבישול המסורתית: קבורת הסיר בגחלים ובאפר עד לבישול איטי ומלא. גרסה אחרת מספרת על יווני בשם דימוס, שחי במצרים העתיקה והשתמש בחום שנוצר משריפת פסולת במרחץ ציבורי כדי לבשל פול – ומכאן, לכאורה, נגזר השם. גם המונח העממי "קדרה" לבישול פול נחשב לבעל שורשים עתיקים, ואולי אף קופטיים, ועד היום נהוג לומר במצרים "קדרת הפול".
הפול יצא מגבולות מצרים למדינות ערב נוספות. בסודן מכונה המנה "חביב העם", ולעיתים מוגשת עם לחם מעליה בסגנון המזכיר פתיתים. לערב הסעודית הגיע דרך עולי רגל מצרים והתפשט בעיקר באזור החיג'אז, עד שהפך לחלק בלתי נפרד מארוחות הרמדאן.
לצד הזיהוי המובהק עם מצרים, יש הטוענים כי שרידי פול קדומים יותר נמצאו באזור פלסטין מהתקופה הניאוליתית (6800–6500 לפנה"ס). ממצאים נוספים התגלו באגן הים התיכון ובאירופה המרכזית סביב 3000 לפנה"ס, והפול היה מזון נפוץ גם בקרב תרבויות יווניות ורומיות.
התרעות פיקוד העורף