בעוד שאיראן פעלה בעיקר בצללים, דרך טרור ושלוחים, מציין גלנט כי טורקיה מהווה אתגר מורכב הרבה יותר משום שהיא חלק אורגני מהמערכת המערבית. "אנקרה מתעמתת עם ישראל רטורית, אך סוחרת עם אירופה ונהנית מלגיטימציה דיפלומטית", הוא מסביר. שתי המדינות, יורשות של אימפריות היסטוריות, מתחרות על ההובלה האזורית. אך עם היחלשות הציר השיעי של טהראן, השחקנים הסונים, ובראשם טורקיה, נכנסים לתמונה בסערה.
למרות התחזית הקודרת, המאמר אינו פוסל אפשרות לאיזון אזורי חדש. גלנט קורא לישראל לפעול בצורה אקטיבית וריאלית לשיקום היחסים עם הטורקים, לצד שרטוט קווים אדומים ברורים הנוגעים לפעילות סמוך לגבולותיה. הניצחון הצבאי והחלשת איראן הם הישג חשוב, אך הוא מסכם באזהרה: "אלו שימתינו שהסדר החדש יתקבע לפני שיגיבו, יגלו שהם כבר לא מעצבים אותו – אלא חיים בתוכו".